מזמן לא נהניתי כל כך מספר. שייבון משרטט שלל דמויות מרתקות, כל דמות עם השריטה שלה, ובראשם הגיבור הראשי לנדסמן, בלש משטרה עלוב במיוחד, שאי אפשר שלא להתאהב בו.
הספר הוא רומן בלשי, שסובב סביב הגורל היהודי לדורותיו, הרדיפות, ההישרדות, העליבות. גיבורי הספר מתמודדים עם הצלקות העמוקות של ההיסטוריה היהודית, ובראש ובראשונה הצלקת העמוקה ביותר של השואה.
עד בערך עמוד מאה עוד הזדחלתי בספר וניסיתי להבין מי נגד מי, אבל מהרגע שנכנסתי לעניינים כבר לא יכולתי להוציא את הספר מהיד (או כדברי המשורר: "או או או או אה.. אה.. הבה, פתאום היא מתפרצת").
ואחרי ההמלצה החמה נותר רק לחכות בקוצר רוח לסרטם של האחים כהן, שהספר כאילו נכתב בשבילם, ולדמיין מי ילוהק בתפקיד לנדסמן.
פורסם: 2007; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.71; דרגת קושי: 3.5