ספר יפה מאד. כתוב בצורה נפלאה, אך מעורר תחושה מסוימת של אי נוחות.
גבר מגיע למשק חקלאי כפועל שכיר, ומערער בצורה בלתי הפיכה את חייהם של הזוג שמעסיק אותו.
כבר מהעמוד הראשון בערך אנו נחשפים למשהו מאד בעייתי באישיותו של בעל המשק, ולשנאה וחוסר הכבוד שרוחשת לו אשתו. בהמשך מתבררת במלואה מערכת היחסים העכורה והטרגית בין בני הזוג.
יותר מהכול הזכיר לי הספר את "ברכת האדמה" של קנוט המסון. בעיקר ביחס לאדמה כאל דבר כמעט קדוש, האהבה הגדולה לטבע ולאורח החיים הקרוב לטבע, והזלזול של ולטרי באורח החיים המודרני.
במהלך הקריאה התעוררה בי תחושה לא נעימה מגישתו של הסופר כלפי אנשים חולים וחלשים. ולטרי בחר משום מה לעשות הקבלה בין יופי חיצוני לבין בריאות נפשית ופיזית. חוסר הסובלנות כלפי החלשים, שמתחבר לתחושה העולה מתוך הספר שעצם קיומם של אותם אנשים, מפריע לזרימתם הטבעית של החיים, מזכיר אידאולוגיות של משטרים אפלים. בשורה התחתונה, עם כל הביקורת שיש לי על המסרים של ולטרי, אהבתי מאד.
פורסם: 1937; ציון שלי: 3.75; דרגת קושי: 4;
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה