חפש בבלוג זה

יום שישי, 22 במאי 2009

נוקטורנו בצ'ילה - רוברטו בולניו

ספר איטי ומהורהר, כתוב בצורה נפלאה, ממש כמו שירה. התענגתי על כל משפט ויש משפטים שחזרתי וקראתי מספר פעמים, כי משהו בהם קסם לי במיוחד.

הספר כתוב כאוסף זכרונות, חלומות והזיות של סופר ומבקר ספרות צ'יליאני על סף מותו. על הספר שורה אוירה מעט מלנכולית, מין תחושה שהמספר מתחרט על הרבה בחירות שעשה בחייו, תחושה של החמצה.

במהלך הספר משובצות כמה עלילות משנה מפתיעות ומרתקות, שמאירות את העלילה המרכזית באור מעט שונה (פחות עצוב).

ספר יפה ומיוחד, שונה מאד ממרבית הספרים שקראתי לאחרונה, בעיקר בצורה המאד עדינה שבה הוא מטפל בנושאים שונים, כמו ספרות, ביקורת ספרות, נטיות מיניות וכמובן התהפוכות הפוליטיות הרבות בצ'ילה.

פורסם: 2000; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.88; דרגת קושי: 4.25;

יום חמישי, 14 במאי 2009

תעלומת הקבר המכושף - אדוארדו מנדוסה

ספר משעשע וחביב. מסוג הספרים שקוראים בכמה שעות כי פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.

גיבור הספר הוא בהחלט טיפוס יוצא דופן, פושע קטן ועלוב שמקשקש בלי הפסקה ושופך אותך מצחוק בכל מיני מונולוגים מטורפים ומשוללי הגיון.

באחד הקטעים המצחיקים בספר הוא גורם לגנן של המנזר לקחת ל.ס.ד וכשהגנן שואל אותו למה יש כמה שמשות בשמיים, הוא עונה לו "זה כנראה נס".

מנדוסה מתאר את ספרד של סוף תקופת פרנקו, ובצד ההומור הפרוע הוא מעביר ביקורת חריפה על החברה הספרדית תוך תיאור מצוקתם של אומללי החברה.

שתי ביקורות יפות שמצאתי על הספר:

פיליפ מתהפך בקברו - מאיה פלדמן 

כאוס שמח והרבה פפסי קולה - אלכס אפשטיין

פורסם: 1978; ציון שלי: 3.25; ציון גודרידס: 3.67; דרגת קושי: ללא שום קושי; 

יום ראשון, 10 במאי 2009

הדרך - קורמק מקארתי

כבר מהמשפט הראשון בספר, אתה מבין שנתקלת בספר מאד לא שגרתי. הכל כל כך אפל ואפרורי וחסר תקוה, עד שמהר מאד אתה שואל את עצמך, מדוע מישהו יטרח לתאר בפניך מציאות כל כך איומה ומה בדיוק הוא לקח כדי להיות מסוגל לתאר כזה עולם.

אבל מהר מאד מבינים שהמציאות המחרידה בה נמצאים האבא והילד, מעין ג'ונגל שורץ חיות טרף אנושיות, שקשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא בו מזון, היא בעצם רק תפאורה לדיון פילוסופי מרתק על הטוב, על אמונה, על אנושיות, על יחסי הורים וילדים ועוד.

ובאמת אתה שואל את עצמך למה לשמור על חוקי המוסר, כשאף אחד לא אוכף שום חוק? למה להתאמץ להיות אדם טוב, כשהמציאות שבה אתה חי היא כל כך נוראה? קורמק מקארתי מתמודד באומץ עם שאלות של מוסר ואמונה, כאשר דרך דמותו של הילד, שמייצג מעין "טוב" שנובע מבפנים ומנותק משאלות של תועלת, הוא מציב מעין מראה הפוכה למציאות הקודרת.

ספר מדכא מאד, עם כמה סצנות קשות ואכזריות במיוחד, אך עם זאת הוא גם מצליח לרגש, בעיקר בתיאור היחסים בין האבא לילד.

אחד הספרים הטובים והמרשימים שקראתי בשנים האחרונות, של סופר יחודי בעל סגנון כתיבה מקורי ותפיסת עולם מוסרית ומגובשת. מה שמוזר שלאורך הקריאה הזדמזם לי מדי פעם בראש שורה משיר של לאה גולדברג "הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער". מוזר, כי לא היה שום דבר יפה ב"הדרך" חוץ מהילד עצמו. אבל זה רק האסוציאציות הפרועות שלי.

פורסם: 2006; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.97; דרגת קושי: 4.5;  

יום שבת, 9 במאי 2009

נורית זרחי - המלצה על סופרת ילדים נפלאה

יש לי וידוי קטן - אני אוהב לקרוא את ספריה של נורית זרחי גם בשביל עצמי, ולא רק בשביל הילדים.
להבדיל מסופרים אחרים, ספריה של נורית זרחי אינם עמוסים בקריצות להורים או בפדגוגיה ברמה זו או אחרת. זוהי ספרות איכותית עשירה בדמיון שכתובה עבור ילדים. זרחי משקפת בספריה את עולמם עתיר הדמיון של הילדים, חוסר ההגיון והפחדים הרבים.
מבחינתי כהורה, ספריה תרמו רבות ליכולת שלי להבין את הילדים שלי ולהיות סבלני יותר כלפי כל מיני "שגעונות" שלהם, שיכולים ממש לעצבן לפעמים.
ספרים של זרחי שאהבתי במיוחד: מקל מכשפות, אמורי אשיג אטוסה, שינגלונגה מיטה מסודרת, עלמה או היום הששי. כמובן שזרחי כתבה עוד עשרות ספרים יפים.

המלצה על דיסק של שירי דליה רביקוביץ

מתוך "הבגד":

"...אף אחד לא חייב להסכים איתי
אינני נותנת אמון בטרגדיות יווניות.
אבל הבגד, אמרה, הבגד בוער באש.
מה את אומרת, צעקתי, מה את אומרת
אין עלי בגד בכלל,
הרי זאת אני הבוערת..."

לפני כחודש קניתי דיסק נפלא של שירי דליה רביקוביץ, שנקרא "בללי רביץ רביקוביץ". מאז הספקתי לשמוע אותו כבר עשרות פעמים. אבי בללי עשה עבודת הלחנה נפלאה, יהודית רביץ שרה כמו שכבר לא האמנתי שהיא מסוגלת לשיר והשירים של דליה רביקוביץ ... (עצרתי כי אני לא ממש יודע להעביר במלים את עוצמת הרגשות שעוררו בי שיריה).

וכל הזמן מתנגן לי בראש "ושוב הייתי כאחת הילדות הקטנות" או "יש דברים ששכחתי ויש דברים שאני עוד זוכרת" וכן הלאה.

"חלון" בוואלה מוזיקה.