כשסיימתי לקרוא את "מישהו לרוץ אתו", היה לי כל כך עצוב להיפרד מאסף ותמר, שבלי להסס הפכתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו פעם שניה. דויד גרוסמן מצליח לשלב עלילת מתח מרתקת עם שלל דמויות צבעוניות ומוחשיות בצורה מופלאה.
יכולתם של אסף ותמר לזהות את הזיוף ולמצוא את האנשים האמיתיים, החברים האמיתיים, פשוט מעוררת קנאה.
המסע המדהים והנורא של תמר אל הגיהנום ובחזרה מתואר על ידי גרוסמן על כל זוועותיו, כך שהרגשתי שאני עובר את המסע הזה אתה.
ספר אנושי, אופטימי ומלא באהבה לבני האדם על כל מגרעותיהם.
פורסם: 2000; ציון שלי: 4.25; דרגת קושי: ילדים ונוער
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה