ספר מרתק ומעורר מחשבה אם כי לוקה בנטייה מופרזת להיסחף אחר תאוריות מעט מופרכות.
ייתכן ושמו של הספר מעט מטעה ומעניק לו מראה של מסע נטול פניות בחיפוש אחר האמת ההיסטורית. שם מתאים יותר יכול להיות "למה מדינת ישראל צריכה להתנתק מההגדרה מדינה יהודית". אם למישהו עוד יש ספק לגבי מטרות הספר, זנד פורש את כל הקלפים שלו על השולחן בחלק האחרון, ומחליף את כובע החוקר ההיסטורי בכובע הפולמוסן הפוליטי.
הספר מחולק למספר חלקים. חלקם עוסקים בחקר ראשית הציונות והתפתחות הרעיון של הלאום היהודי, וחלקם בחקר ההיסטוריה היהודית מתקופת המקרא דרך בית שני ובמהלך הגלות.
יש לא מעט טענות שמועלות בספר, מבוססות למדי מבחינה עובדתית, שהן חדשות עבורי. זנד פותח בכך שכל הלאומים הומצאו בערך במאתיים שנה האחרונות, ונותן הרבה דוגמאות מעניינות. בהמשך הוא מבסס את התאוריה שכל סיפורי המקרא עד תקופת בית שני הם סיפורים בלבד. לשם כך הוא נעזר במחקרים היסטוריים וארכאולוגים עדכניים.
זנד התחיל לאבד אותי כאשר הוא ניגש לעסוק בתחילת הגלות, או כפי שהוא טוען, אין גלות. מצד אחד הוא טוען שבני ישראל מעולם לא הוגלו פיזית מארץ ישראל. מהצד השני הוא מציין שהחיים בארץ עבור יהודים הפכו לקשים עד בלתי נסבלים. האם אין זו סוג של הגליה?
חלק הגלות, החלק המרכזי בתאוריה של זנד, הוא חלש מאד לטעמי. זה החלק שבו זנד מתחיל להשתמש במשפטים מהסוג "יש להניח", "ניתן אם כן לשער" וכן הלאה, משפטים שאצלי לפחות מדליקים כמה נורות אדומות, כמו מדריך קולי שאומר "בואו נפליג עתה מעט אל מחוזות הדמיון". ובכן הפלגתי, נהניתי, אבל היסטוריה לא ממש למדתי מהחלק הזה בספר. הקטע הכי הזוי מבחינתי בספר הוא זה שבו זנד טוען כי הפלסטינים הם צאצאי בני ישראל שהתאסלמו.
בסופו של דבר זהו ספר חשוב, שכדאי לקרוא, ולו רק בכדי להכיר את התאוריות שמועלות בו. מחכה בקוצר רוח לספר ההמשך, "מתי ואיך הומצא העם הפלסטיני" :-).
פורסם: 2008; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 4.10; דרגת קושי: 3.5;