עליסה בארץ הפלאות, גרסת הבלש. ספר אידיוטי, במובן הטוב של המילה.
ספר מתח פילוסופי, לא מאד מותח, אבל כן מרתק. את החצי השני של הספר קראתי ללא הפסקה.
הרעיונות הפילוסופיים בספר נוגעים בעיקר לתפיסה של סדר מול כאוס, למציאות כפי שאנו תופסים אותה מול המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי אחרים. אבל אלו הם בסך הכל הרעיונות שאני הצלחתי להבין, אני מניח שיש פה רעיונות קצת יותר מורכבים שפספסתי.
אני תוהה מה גרם לפרץ היצירתיות באנגליה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. סופרים כה רבים שמתעסקים בשעשועים לוגיים, במשחקי איגיון וכן הלאה. מה שבולט מאד בספר הזה זה החיבה הגדולה למין הגברי וההעדר הכמעט מוחלט של המין הנשי.
הפתיחה של הספר היא קצת מתעתעת. יש איזה משורר אנרכיסט שמציג את רעיונותיו הפרועים על הסדר בחברה. די מהר הספר לוקח תפנית הרבה יותר קלילה ומשעשעת, וזוהי בגדול רוח הספר, שנשמרת כמעט לכל אורכו. גיבור הספר, המשורר גבריאל סיים, הוא צעיר חסר ניסיון, אך עם זאת בעל השקפות מאד מגובשות על העולם, מה שהופך את הסיפור למעין רומן חניכה, שבו סיים נאלץ להתעמת עם פחדיו ועם השקפותיו, במסע שהזכיר לי בקטעים אחדים את הקוסם מארץ עוץ ובאחרים את עליסה בארץ הפלאות.
נהניתי מאד לקרוא.
פורסם: 1908; ציון שלי: 3.75; ציון גודרידס: 3.82; דרגת קושי: 4;