אהבתי מאד. שמעתי ממספר אנשים שהספר ארוך מדי. אולי. אני בכל מקרה הצטערתי שהוא נגמר. כיף לדעת שספר כזה מחכה לך בסוף היום.
ספרים קודמים של עמוס עוז שקראתי, השאירו בי טעם חמצמץ משהו, כך שבשלב מסוים החלטתי לא לקרוא עוד ספרים שלו. בעקבות ההמלצות החמות באתר בסימניה, לקחתי בחשש מה את "סיפור על אהבה וחושך", תוך הנחה שודאי אתאכזב.
מה שמפתיע ישר מהתחלת הספר זו הרוח הצעירה שנושבת ממנו. הרגשתי שאני קורא סופר צעיר ומבטיח, שכותב בתנופה וחיוניות ועם רגישות מיוחדת לפרטים.
עמוס עוז כותב על ילדותו, על משפחתו ועל הדמויות שהקיפו אותו באהבה, בהומור ובכאב. הוא מתעמת בצורה אמיצה עם זכרונות הילדות הכי כאובים והכי משפילים (בכמה מקרים פשוט לא הצלחתי לתפוס איך מישהו בכלל מעלה בדעתו לשתף את כל העולם בפרטים כל כך אישיים).
נראה שעוז בחר לצאת למסע היסורים הזה, החושפני כל כך, כי זוהי כנראה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השדים שרודפים אותו, ונראה שלא חסרים כאלה.
חוץ מהממד האישי, יש בספר ממד היסטורי מרתק. ימי המצור על ירושלים, ימי קום המדינה, הסכסוך היהודי ערבי, כל אלה זוכים כאן לטיפול יחודי, שמעביר בצורה יפה את ההיסטוריה של הציונות.
פורסם: 2002; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 4.23; דרגת קושי: 3.5;