אחד הספרים הכי מטלטלים ומרגשים שקראתי.
היה לי קשה מאד לקרוא אותו, במיוחד את שני החלקים הראשונים, שאליהם פחות התחברתי מאשר לשני האחרונים.
דויד גרוסמן פורש את השואה כך שמתגלות כל זוועותיה. אל מול השואה האכזרית מציב גרוסמן שורה של דמויות המייצגות את הרגשות האנושיים הטהורים והנעלים ביותר, ובכך מעצים את תחושת הזוועה. גרוסמן מתאר קשת עשירה של רגשות אנושיים, שלא האמנתי שניתן לתאר אותן במלים.
מומלץ מאד למי שמוכן להשקיע ולהסחף לתוך חוויית קריאה נדירה.
פורסם: 1986; ציון שלי: 4.25; דרגת קושי: 4.75
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה