לצערי, איני מרבה לקרוא שירה. רוב השירים שאני מכיר הם כאלה שהולחנו.
כמו רבים משיריה הנפלאים של לאה גולדברג, זה מכבר כאילו נועד להיות מולחן. ואין מתאים יותר להעניק לשיר את הפרשנות המוזיקלית המושלמת מאשר מתי כספי.
זהו אחד השירים האהובים עלי ביותר. אי אפשר להאזין לו בלי להתרגש ולהתעצב ואולי קצת למות מרוב עונג אל מול יופי רב כל כך, כשגולדברג נחשפת לחלוטין בשירתה, ללא מעצורים ללא אמצעי הגנה. ואל מול החשיפה הרגשית הזו, אתה נותר נפעם, נותן למילות השיר לחלחל אט אט ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממך.
״ אַחֲרֵי מוֹתִי עוֹד יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם. מִישֶׁהוּ יֹאהַב מִישֶׁהוּ. מִישֶׁהוּ יִשְׂנָא. ״
לפני מספר שבועות, צפיתי בסרטה הנפלא של הדס בן ארויה, ״מישהו יאהב מישהו״. לפני הצפייה, לחלוטין לא קישרתי את שם הסרט לשיר. אבל במהלך הסרט הקשר מתברר, ואז כאילו קורה איזה קסם. והרגשות מציפים.
מצאתי סקירה יפה על השיר והסיבות שהביאו לכתיבתו בבלוג הספריה הלאומית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה