הספר האהוב עלי ביותר מבין ספריו של מאיר שלו, ואחד הספרים הישראלים היפים ביותר שקראתי. קראתי אותו כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני נהנה ממנו מחדש. למרות שכבר עברו יותר מעשר שנים, אני עדיין זוכר את החוויה הנפלאה שחויתי בפעם הראשונה שקראתי אותו.
ההומור המיוחד של שלו מונע מהעלילה הטרגית להפוך למלודרמה משתפכת. דוקא הצורה המאופקת שבה נושאים הגיבורים את הצלקות שלהם, יוצרת תחושת הזדהות.
הספר מתאר גם בצורה מאד יפה את ייחודה של ישראל כמדינת מהגרים.
תוספת - ינואר 2022
פורסם: 1991; ציון שלי 2022: 3.5; ציון שהייתי נותן ב1993: 4.5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה