כמו אגרוף בבטן. מסוג הספרים שאתה אפילו לא מעז לחלום שתתקל בהם.
מקארתי הוא אחד מגדולי הסופרים שחיים היום. לאחר שקראתי את "הדרך" ואת "לא ארץ לזקנים", אני מרגיש צורך לקרוא עוד ועוד ספרים שלו. אין ספק שהוא מציב סטנדרטים גבוהים שרק סופרים מעטים עומדים בהם.
להבדיל מ"הדרך", "לא ארץ לזקנים" הרבה פחות מדכא (אם כי גם הוא מדכא מאד), ואני מאמין שעוד אקרא אותו פעמים רבות.
הספר מתנהל כמעין מערבון אכזרי במיוחד, שחושף את הזרמים האלימים וההרסניים, שמאיימים על החברה האמריקנית. סיפור העלילה, המרתק כשלעצמו, מהווה בעצם רק משל על הרוע האנושי, וחוסר המוסריות שאליה מדרדרים האנשים בעקבות הרדיפה הבלתי פוסקת אחר כסף.
את עלילת הספר מלוות מחשבותיו של שריף מזדקן, שחש כי אין לא כוח להתמודד עוד עם הרוע שהוא רואה סביבו. הרהוריו של השריף היו החלק האהוב עלי בספר.
בעקבות הספר נעשה גם הסרט של האחים כהן שנקרא בארץ "ארץ קשוחה". זהו מקרה נדיר שבו ההנאה שלי מהסרט לא הייתה פחותה בהרבה מההנאה מהספר.
פורסם: 2005; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 4.10; דרגת קושי: 4.25;