ספר טוב, אבל בסופו של דבר קצת מאכזב.
הספר נפתח בתנופה גדולה, וקשה שלא להתאהב בדמותה המקסימה של מילנה, דמות שרק לעתים רחוקות פוגשים כמוה. לידיה ז'ורז' עושה עבודה מעולה בתיאור עולמה הפנימי המיוחד של מילנה, שכבר מהעמוד הראשון מבינים שהיא לוקה מעט בשכלה.
הבעיה המרכזית של הספר מבחינתי היא הפיצול לכל מיני עלילות משנה שלא ממש ברור כיצד הן משרתות את הסיפור המרכזי. דומה שאם הסופרת הייתה מעט ממוקדת יותר, הרומן בכללותו היה הרבה יותר יפה. בנוסף, דומה שללידיה ז'ורז' יש איזה מסר פוליטי שמאד חשוב לה להעביר, ובמקרה הזה זה בהחלט בא על חשבון השלמות הספרותית.
עד בערך למחצית הספר עוד הרגשתי שאני קורא את אחת מיצירות המופת המרשימות שקראתי בזמן האחרון. אבל בהמשך הספר אט אט מאבד את החיוניות שלו ובסוף נותרתי עם תחושת אכזבה ובמידה מסוימת גם תחושה של "בגידה", כלומר שהסופרת לא הייתה נאמנה לקוראים שלה.
ובכל זאת אני ממליץ לקרוא, כי מילנה היא כל כך כובשת עד שהיא נשארת אתך הרבה אחרי שסיימת לקרוא
פורסם: 2002; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.57; דרגת קושי: 4;