חפש בבלוג זה

יום חמישי, 7 בינואר 2010

קראתי לאחרונה

המפתח - ג'ונאיצ'ירו טניזקי - ספר ארוטי מאד. שני בני זוג כותבים יומן פרטי כדי להתכתב אחד עם השני, בלי לעשות חשבון לנורמות ומסורת. מותח אבל כתוב במשקל נוצה.

השעות - מייקל קנינגהם - ספר יפה ומעניין. סיפורן של שלוש נשים בשלוש תקופות שונות. וירג'יניה וולף, עקרת בית אמריקאית משועממת בשנות הארבעים שקוראת את מרת דאלאווי וקלריסה ווהן, ניו יורקית מודרנית, מעין מרת דאלאווי בעצמה. נהניתי לקרוא, אבל הספר קצת מעוקר מבחינה רגשית. יותר מרגיש כמו תרגיל ספרותי. יותר אהבתי את הסרט.

האבודים - דניאל מנדלסון - ארוך מאד ודי מייגע. בסך הכל ספר מעניין, אבל הייתי חותך אותו בחצי לפחות.
מנדלסון יוצא למסע חיפוש אחרי אח של סבא שלו שנספה בשואה יחד עם אשתו וארבע בנותיו. הוא עובר את כל העולם כדי למצוא את השורדים הבודדים מהעיירה בולכוב, בתקוה שאולי יוכלו לספק לו מידע על קרוביו.
הבעיה העיקרית בספר היא שלמנדלסון יש המון מה להגיד על החיים, ולפעמים זה ממש לא מעניין. לעתים קרובות הרגשתי שמתחשק לי להגיד לו שהבנו את המסר ושימשיך הלאה בסיפור.
יש גם משהו קצת מביך בדרך שבה הוא בוחר לסנגר על העם האוקראיני ששיתף פעולה בשמחה עם הנאצים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה