אי ציות - אלברטו מוראביה

ספר שבחלקו הוא חדשני ומעניין ובחלקים אחרים קצת טרחני ומייגע.

אלברטו מוראביה מתאר דרך התבגרותו של נער בשם לוקה, את המעבר הקשה מעולם הילדות לעולם המבוגרים. כמו נחש שמשיל את עורו, לוקה מבצע ברמה הפיזית פעולות אשר מנתקות אותו סופית מעולם הילדות, אך כיוון שהוא עדיין לא בוגר מספיק, הוא שוקע לתהום בין שני העולמות ומאבד אט אט מתוך בחירה את הקשר עם עולם המציאות.

כשהתחלתי לקרוא את הספר, התלהבתי מאד מהאופן שבו מוצג המשבר הנפשי הקשה שבו נמצא לוקה, משבר שפוקד מתבגרים רבים. בהמשך הפריעו לי שני דברים, ראשית, מוראביה בוחר לחזור שוב ושוב על אותו רעיון, עד שקטעים מסוימים הם פשוט משעממים. הדבר השני שהפריע לי הוא שבאיזשהו שלב הרגשתי שמוראביה מתנתק מלוקה כנער צעיר, בעל יכולת הבנה מוגבלת, ומחשבותיו של לוקה הם בעצם מחשבות של אדם מבוגר, של מוראביה עצמו.

אם מתעלמים מהמגרעות, אפשר בהחלט ליהנות מהשפה העשירה והמיוחדת בספר. החלקים בהם מגלה לוקה את העולם הארוטי הם יפים מאד, ובהם מגיעה לשיא יכולת הכתיבה של הסופר.

"בעצם היה רעב לאישה הזאת, ורעבונו הפך אותה לנחשקת; אבל באותה צורה היה רעב לאור הרך שהפיצה המנורה שעל הארונית, לרהיטים העומדים באפלולית, ללילה, לשקט שכנראה שרר מחוץ לבית, ואפילו לצליל הכרסום שמשמיעה התולעת הנוברת בעץ של השולחן."

אין מה לעשות, כשמישהו רעב לצליל כרסום של תולעת הוא ישר קונה אותי. ככה זה, כל אחד ונקודות התורפה שלו.

פורסם: 1947; ציון שלי: 3.25; ציון גודרידס: 3.39; דרגת קושי: 4.5;