לא לישון לעולם - וילם פרדריק הרמנס

את הספר הזה מומלץ לקרוא לאט, לא יותר מעשרה, עשרים עמודים ליום. את הרעל יש לצרוך במנות קטנות.

גיבור הספר אלפרד, הוא טיפוס די בלתי נסבל ומיזנתרופ לא קטן. בנוסף לכך הוא מלא בטענות לכל הסובבים אותו, הורים, אחותו, חברים, פרופסורים, כולם קושרים קשר כדי לאמלל אותו, מתכננים תוכניות זדוניות מאחורי גבו וכן הלאה. בכל פעם מחדש המציאות טופחת על פניו, מוכיחה לו שהחשדות שלו הן חסרות ביסוס, אך זה לא מונע את הגעתו של גל פרנויות חדש.

מה נשמע יותר רומנטי ממסע מחקר מדעי לצפון נורבגיה, לטבע הפראי והיפהפה, שרק בודדים הגיעו אליו? ובכן, לאחר התיאורים של הרמנס, תתקשו לחשוב על סיוט יותר גדול שאדם יכול לבחור להמיט על עצמו. ענני יתושים בלתי פוסקים שחודרים לכל פינה בגוף, שבילים סלעיים בהם כל צעד יכול להיות הצעד האחרון, שמש אינסופית שלא מאפשרת לישון וקור מקפיא עצמות. ואם זה לא מספיק גרוע, אלפרד ההולנדי בוחר לצאת למסע הזה בכושר ירוד, עם ציוד לא מספיק טוב, מה שגורם לו לרגשי נחיתות איומים מול חבריו הנורבגים.

הרמנס כותב יפה מאד, ומצפה מהקוראים שלו שישקיעו קצת מאמץ כדי להבין אותו. הוא משתמש בציטוטים של פילוסופים מפורסמים, ומעלה רעיונות מקוריים משל עצמו על טבע האדם, על חוסר הטעם בחיי השגרה ועל הסתמיות הכללית שמביאה עמה הקדמה המדעית. הוא מזכיר לנו שלכל הישג מדעי קדמו הרבה כישלונות, ואף אחד לא כותב בספרי הלימוד על כל המדענים הגדולים והמוכשרים שנכשלו. והשאלה הגדולה, מה קורה לסטודנט המוכשר אחרי שסיים את כל המבחנים בהצלחה? לאן הוא אמור להתקדם, אחרי שהגיע לסוף המסלול שאחרים כבר סימנו עבורו? "כל השאר הוא ללטש עדשות במו ידיך. או להיסחב ימים שלמים עם ארבעים קילו על הגב."

פורסם: 1966; ציון: 4; ציון גודרידס: 3.87; דרגת קושי: 4.25;