כמו לראות סרט איטלקי יפה, אטי ומהורהר, על ג'יניה שעוברת מילדות לבגרות, שבויה מצד אחד בקודים חברתיים שמרניים, ונסחפת מצד שני אחרי אהבות מזדמנות, אחרי היופי הפשוט של חיים בגיל הנעורים, משוטטת ללא מטרה עם חברותיה, עם אמיליה הבוגרת ממנה במספר שנים. ג'יניה נעה בין בושה על היותה תמימה כל כך לבין מעין גאווה על כך שיש בה איזו מין בתוליות רגשית, שהכול ראשוני ומרגש.
כמו לראות ציור מואר של רנואר, כמה נשים וגברים יושבים בבית קפה, עם תחושה נינוחה של זרימה, של רגע שנתפס במעבר בין בילוי אחד למשנהו. פאבזה מוליך אותנו לתוך תקופה של חופש נעורים כמעט בלתי מוגבל, של שחרור אטי ומענג מעכבות מוסריות שמרניות, של התחדשות ופריחה.
הרומן השני בקובץ, "השטן על הגבעות", הוא מהיפים שקראתי בזמן האחרון. שלושה סטודנטים צעירים, לא יכולים לשבוע מהחיים, מעבירים את הלילות בשיטוט חסר מטרה ברחובות טורינו, מתים מעייפות ומתווכחים בלי סוף על כל מה שאפשר, בתמימות שהיא היום כמעט בלתי נתפסת עבור בני עשרים.
מפגש מקרי עם בחור בשם פולי, מעין בן אצולה אובד דרך, שכבר ראה הכול וטעם מהכול, ועתה מתעקש לדרדר עצמו לבורות עמוקים ככל האפשר, מערער במידה מסוימת את החברות של השלושה, והופך את הרומן בהדרגה למעין רומן התבגרות וחניכה.
הספר מכיל כמה מתיאורי הטבע היפים והחושניים ביותר שבהם נתקלתי, מה שמעיד בוודאי על אהבתו הגדולה של פאבזה לאזורים הכפריים של צפון איטליה.
שלושה רומנים יפים, ספר נפלא, סופר ענק, מומלץ בחום.
פורסם: 1949; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.49; דרגת קושי: 3.75
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה