חפש בבלוג זה

יום שישי, 7 בנובמבר 2008

איגוד השוטרים היידים - מייקל שייבון

מזמן לא נהניתי כל כך מספר. שייבון משרטט שלל דמויות מרתקות, כל דמות עם השריטה שלה, ובראשם הגיבור הראשי לנדסמן, בלש משטרה עלוב במיוחד, שאי אפשר שלא להתאהב בו.

הספר הוא רומן בלשי, שסובב סביב הגורל היהודי לדורותיו, הרדיפות, ההישרדות, העליבות. גיבורי הספר מתמודדים עם הצלקות העמוקות של ההיסטוריה היהודית, ובראש ובראשונה הצלקת העמוקה ביותר של השואה.

עד בערך עמוד מאה עוד הזדחלתי בספר וניסיתי להבין מי נגד מי, אבל מהרגע שנכנסתי לעניינים כבר לא יכולתי להוציא את הספר מהיד (או כדברי המשורר: "או או או או אה.. אה.. הבה, פתאום היא מתפרצת").

ואחרי ההמלצה החמה נותר רק לחכות בקוצר רוח לסרטם של האחים כהן, שהספר כאילו נכתב בשבילם, ולדמיין מי ילוהק בתפקיד לנדסמן.

פורסם: 2007; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.71; דרגת קושי: 3.5

יום שלישי, 23 בספטמבר 2008

קן הקוקיה - קן קיזי

אחד הספרים האהובים עלי ביותר. קצת קשה להסביר למה, אין פה איזה כשרון ספרותי מזהיר, ובכל זאת לספר יש את הקסם המיוחד שלו שעובד עלי חזק.

קיזי מצליח בספר לבצע מעין הכלאה מרתקת בין סלינג'ר להמינגווי. שניהם מתמודדים עם הצביעות, הרוע והזיוף בחברה האנושית בדרכם הייחודית. סלינג'ר אומר לנו לברוח, המינגווי אומר לנו שגבר חייב להילחם עד הסוף, ולא להניח לשום מכשול לעמוד בדרכו.

קיזי נוהג ברגישות גדולה בגיבורים שלו. הוא מבין ומכבד את הפחדים הלא תמיד הגיוניים שלהם, ונותן לדמויות שלו להתפתח בדרכן שלהן, ללא הנחות וקיצורי דרך. בנוסף לכך הוא משתמש בהרבה הומור, גם ברגעים היותר קשים בספר, דבר שמדגיש עוד יותר את גישתו הבריאה והחיובית לחיים.

הספר השפיע עלי מאד כאשר קראתי אותו לראשונה במהלך שירותי הסדיר, ועזר לי לאמץ גישה יותר חיובית לחיים, בתקופה שבה המציאות היתה על גבול הבלתי נסבלת. מאז קראתי אותו עוד פעמים רבות (באנגלית) ונהניתי בכל פעם מחדש. מומלץ מאד (גם למי שכבר ראה את הסרט המצויין של מילוש פורמן:-)

פורסם: 1962; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 4.19; דרגת קושי: 3

יום שבת, 6 בספטמבר 2008

בדיונות - חורחה לואיס בורחס

במשך שנים נמנעתי מלקרוא את בורחס. העיסוק בזמן נראה לי משום מה טרחני ומייגע. אני מודה שטעיתי בגדול.

 הסיפורים של בורחס כל כך מרתקים שלא יכולתי להפסיק לקרוא לרגע עד שסיימתי (מזל שהם קצרים :-). בורחס הצליח לאתגר אותי בכל סיפור מחדש ולעתים אף נאלצתי לחזור על חלקים מהסיפור כדי להבין אותו (לפחות חלקית).

בורחס הוא סופר בליגה משלו. הסיפורים שלו מלאי הומור ונפלאים. הוא מפתיע שוב ושוב בדרכו המקורית לערבב מציאות ודמיון, ולתאר את הזמן באופן מעורר השראה. אהבתי מאד.

קראתי גם את "האלף" ומאד אהבתי.

תוספת מאוחרת, 2022, קראתי עוד מספר פעמים את בדיונות. בסוף נמאס לי להשאיל אותו כל פעם מהספרייה, אז עכשיו הוא במקום של כבוד בספרייה הפרטית.

פורסם: 1944; ציון שלי: 5; ציון גודרידס: 4.43; דרגת קושי: 5

יום שני, 1 בספטמבר 2008

ספרים שאהבתי בשנה שנתיים האחרונות

1. הזקן והים / ארנסט המינגוויי

 2. למי צלצלו הפעמונים / ארנסט המינגווי

 3. בדיונות / חורחה לואיס בורחס

 4. והיום איננו כלה / צ'ינגיס אייטמטוב

 5. הסיפור שאינו נגמר / מיכאל אנדה

 6. גבעת ווטרשיפ / ריצ'רד אדמס

 7. סיפור על אהבה וחושך / עמוס עוז

 8. ספינות טרופות / אקירה יושימורה

 9. הר אדוני / ארי דה לוקה

 10. עיין ערך אהבה / דויד גרוסמן

 11. הבשורה על פי ישו / ז'וזה סאראמאגו

 12.W או זכרון הילדות / ז'ורז' פרק

 13. שמיים אחרים / חוליו קורטאסר

 14. חילי סלמיס / חויר סרקס

 15. איגוד השוטרים היידים / מייקל שייבון

 16. הדרך / קורמאק מקארתי

יום שני, 4 באוגוסט 2008

W או זכרון הילדות - ז'ורז' פרק

קצת על הספר: "`W או זכרון הילדות`, ספרו ה``אוטוביוגרפי`` של פרק, מורכב משתי עלילות (כולל חילופי גירסאות) המספרות לסיגורין, לכאורה בלי כל קשר ביניהן. באחת שברי זכרונות של מה בכך, ערפל צללים, על ילדותו במלחמת העולם. בשניה הוא בודה מחדש תקנון מפרט של חייה של חברה שכולה מיוחדת לספורט על אי קטנטן בארץ האש."

כל פרט מעבר לזה רק מקלקל לטעמי את חוית הקריאה.

ספר נדיר ביופיו ובעוצמת הרגשות שהוא הצליח לעורר בי. הרגשתי שפרק מצליח להעלות אותי אל כמה מהפסגות הגבוהות ביותר אליהם יכולה להגיע הנפש האנושית.

תחושת האובדן והחסר עקב השואה כל כך חזקה בספר, מה שעורר בי הרהורים רבים על האובדן הבלתי נתפס של העם היהודי בכלל ומשפחתי בפרט. 

למרות הזמן שעבר אני עדיין מרגיש שזהו אחד הספרים היפים ביותר שקראתי.

פורסם: 1975; ציון שלי: 4.75; ציון גודרידס: 3.85; דרגת קושי: 4.5

יום ראשון, 20 ביולי 2008

בית למר ביזוואז - ו.ס. נאיפול

אחת מיצירות המופת היפות והמרשימות שקראתי בשנים האחרונות. העובדה שכה מעט אנשים קראו את הספר, מעוררת מחשבות נוגות על יחסי ציבור והיחס הלא ישיר בין איכות לבין פופולריות.

נאיפול מתאר בצורה חדה ומדויקת את החברה ההודית בטרינידד, דרך עיניו התמימות של מר ביזוואז שחייו מתקדמים ממפלה למפלה. חייו הקשים והעלובים של מר ביזוואז הצליחו לעורר בי מעורבות רגשית עמוקה, מה שהכריח אותי לעצור מדי כמה עמודים ולקחת כמה נשימות עמוקות.

הספר אמנם אינו קל לקריאה, אבל הוא בהחלט שווה את המאמץ. מומלץ בחום.

פורסם: 1961; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.81; דרגת קושי: 4.5

יום רביעי, 28 במאי 2008

בית ספר לדיקטטורים - איניאציו סילונה

הגעתי לספר בעקבות המלצה מחבר,ואני מצרף אליה את המלצתי החמה.

הספר הוא למעשה מסה עיונית הפורשת בפנינו את שלל הדרכים הנכלוליות בהן השתמשו הדיקטטורים למיניהם (פשיסטיים, קומוניסטיים וכו) כדי לתפוס את השלטון.

למרות שנכתב בשנת 38, מציג הספר השקפה מקורית ומעניינת על תרבות ההמונים ועוד מגוון נושאים.

אחד מהספרים המרתקים ביותר שקראתי, שמעורר מחשבות רבות על החברה האנושית בכלל והישראלית בפרט.

פורסם: 1938; ציון שלי: 4.25

יום שישי, 16 במאי 2008

חוט האופק - רקוויאם - אנטוניו טאבוקי

מאד אהבתי את רקוויאם. הזיה נפלאה, עשירה בדמויות מרתקות, מאכלים עממיים מעולים (עושה חשק לבקר בפורטוגל), יין משובח והרבה דמיון.
כשקראתי את הספר הרגשתי מעין תחושה של קסם שלא רציתי שייגמר.

פורסם: 1991; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.89; דרגת קושי: 4

יום שישי, 2 במאי 2008

שמיים אחרים - חוליו קורטאסר

אחד הספרים שיותר נהניתי מהם בזמן האחרון.

קורטאסר תופס את המציאות בצורה מיוחדת, ומשלב בסיפורים הלכאורה ריאליסטיים קטעים מוזרים, עוכרי שלוה ונפלאים.

מכיל כמה פנינים אמיתיות כמו "הכביש הדרומי", "שמיים אחרים" ועוד. חלק מהסיפורים מאד משעשעים, כמו למשל הוראות לעלייה במדרגות ועוד כמה בסגנון. מומלץ.

קישור לסיפור הקצר בית תפוס

ציון שלי: 4.25; דרגת קושי: 4.5



יום שבת, 22 במרץ 2008

גבעת ווטרשיפ - ריצ'רד אדמס

הנאה צרופה. בהתחלה קצת נרתעתי מלקרוא ספר על ארנבים, אבל מהר מאד התחברתי לשלל הדמויות המרתקות שאדמס פורש בפנינו בכשרון רב.

אדמס משלב בצורה מבריקה בין ספור הרפתקאות לילדים לבין תפיסת העולם ההומנית שלו ויוצר אלגוריה מרתקת על החברה האנושית. שני החלקים האחרונים הם כל כך מותחים שפשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא.

ספר יפה ומרגש, שלטעמי אסור לפספס.

פורסם: 1972; ציון שלי: 3.5; ציון גודרידס: 4.06; דרגת קושי: ילדים ונוער

יום שלישי, 26 בפברואר 2008

שורשי השמים - רומן גארי

ספר יפהפה של רומן גארי, שמתאר את מסעו באפריקה של גיבור הספר מורל להצלת הפילים מהציידים הלבנים. מורל, שהיה בשבי הגרמני, רואה בפילים מייצגים של החופש המוחלט ואינו בוחל באמצעים כדי להגן עליהם.

גארי מבקר מצד אחד את האדם הלבן, הקולוניאליסט, ומצד שני את האופי הרצחני של לוחמי החופש השחורים.

הספר כתוב בסגנון של דיווח עיתונאי, כך שאנו נחשפים לאט ובהדרגה למורל דרך אנשים אחרים שמספרים עליו.

"שורשי השמים" הוא ללא ספק ספר נפלא ובלתי נשכח. מאז שקראתי אותו, הפכתי למעריץ גדול של פילים (טוב, גם של גארי).

קראתי לראשונה בערך לפני 20 שנה ומאז קראתי עוד מספר פעמים. אני זוכר שהיתה לי תקופה שבה מאד אהבתי את גארי, וקראתי כמעט את כל הספרים שלו.

פורסם: 1956; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 4.13; דרגת קושי: 4.25

יום שישי, 22 בפברואר 2008

הסיפור שאינו נגמר - מיכאל אנדה

אחד מספרי הילדים היפים ביותר שקראתי.

אם דמיון היה כסף, מיכאל אנדה היה כנראה האיש העשיר בעולם. אנדה כותב על ילדים ולילדים. הוא לא מתחנף אליהם ולא מנסה לייפות את המציאות.

אנדה פותח לילדים דרך להתחבר אל עולם הדמיון העשיר שבתוכם, ובעזרתו להתמודד עם הקשיים היומיומיים. למרות שאני מזמן כבר לא ילד, נשאבתי לתוך הספר בהנאה מרובה, וזכיתי לחוויה בלתי נשכחת.

סביר להניח שזה מיותר להגיד את זה, אבל הסרט (שהוא לא רע בסך הכל), לא מתקרב בכלל לרמה של הספר. הספר הזה מפליג למחוזות ששום סרט עוד לא הגיע אליהם, בעיקר כי הוא משתמש בדמיון העשיר של הקוראים.

פורסם: 1979; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 4.15; דרגת קושי: ילדים ונוער

יום חמישי, 14 בפברואר 2008

עיין ערך: אהבה - דויד גרוסמן

אחד הספרים הכי מטלטלים ומרגשים שקראתי.

היה לי קשה מאד לקרוא אותו, במיוחד את שני החלקים הראשונים, שאליהם פחות התחברתי מאשר לשני האחרונים.

דויד גרוסמן פורש את השואה כך שמתגלות כל זוועותיה. אל מול השואה האכזרית מציב גרוסמן שורה של דמויות המייצגות את הרגשות האנושיים הטהורים והנעלים ביותר, ובכך מעצים את תחושת הזוועה. גרוסמן מתאר קשת עשירה של רגשות אנושיים, שלא האמנתי שניתן לתאר אותן במלים.

מומלץ מאד למי שמוכן להשקיע ולהסחף לתוך חוויית קריאה נדירה.

פורסם: 1986; ציון שלי: 4.25; דרגת קושי: 4.75

יום שלישי, 22 בינואר 2008

הבשורה על פי ישו - ז'וזה סאראמאגו

אלוהים והשטן, הטוב והרע, כולם משתלבים ומתערבבים בסיפור עלייתו ועלייתו של ישו הנוצרי. חייו של ישו, שמתוארים בצורה ריאליסטית, הם המסגרת שבה משתמש סאראמאגו לדיון פילוסופי ותיאולוגי על דת, אמונה והנפש האנושית.

סאראמאגו אינו מפספס הזדמנות כדי לתקוע את חרבו המושחזת באלוהים ובמה שהוא מייצג. הוא מערער שוב ושוב את האמונה שאלוהים מייצג את ה"טוב" והשטן את ה"רע". בתווך ניצב ישו שמוצא עצמו חסר אונים מול כוחות שחזקים ממנו.

ספר מרתק ומומלץ ביותר. אחד הספרים המרשימים ביותר שקראתי.

לקחתי אותו למילואים כי חשבתי שזה ספר כבד שיקח לי איזה שבוע לקרוא. בסוף קראתי אותו בערך ביומיים ונתקעתי בלי ספרים.

יש תחושה שהרבה קוראים (כמוני למשל) גילו את סאראמאגו בעקבות "על העיוורון", שבעיני הוא ספר מצוין. אבל אם להודות על האמת, אי אפשר בכלל להשוות. בעוד שב"על העיוורון" יש משהו מלאכותי ומנוכר, מין תרגיל ספרותי מתוחכם, "הבשורה על פי ישו" כתוב ברוח מיוחדת, כך שבמהלך הקריאה אתה חש כלהזמן שאתה אוחז בידיך משהו נדיר ומיוחד, שנפלה לידיך זכות גדולה לקרוא בו.

פורסם: 1991; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 4.30; דרגת קושי: 4.5

יום שני, 21 בינואר 2008

מישהו לרוץ אתו - דויד גרוסמן

כשסיימתי לקרוא את "מישהו לרוץ אתו", היה לי כל כך עצוב להיפרד מאסף ותמר, שבלי להסס הפכתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו פעם שניה. דויד גרוסמן מצליח לשלב עלילת מתח מרתקת עם שלל דמויות צבעוניות ומוחשיות בצורה מופלאה.

יכולתם של אסף ותמר לזהות את הזיוף ולמצוא את האנשים האמיתיים, החברים האמיתיים, פשוט מעוררת קנאה.

 המסע המדהים והנורא של תמר אל הגיהנום ובחזרה מתואר על ידי גרוסמן על כל זוועותיו, כך שהרגשתי שאני עובר את המסע הזה אתה.

ספר אנושי, אופטימי ומלא באהבה לבני האדם על כל מגרעותיהם.

פורסם: 2000; ציון שלי: 4.25; דרגת קושי: ילדים ונוער