יחודה הגדול של נטליה גינצבורג בעיני, הוא כשרונה הנדיר לתאר בצורה רגישה ומדוייקת את מכלול הרגשות של הדמויות שלה. בעוד שאצל סופרים אחרים, יש דמויות שהן בלתי נסבלות בעליל, אצל גינצבורג, גם הדמויות המאוסות ביותר מעוררות מידה מסויימת של סימפטיה.
הספר "כל אתמולינו" הוא אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. המעבר מילדות לבגרות, על כל המשברים הנפשיים הכרוכים בו, מתואר פה בצורה ריאליסטית, ללא התיפיפות מיותרת.
ולסיום אזהרה: בשום פנים ואופן לא לקרוא את הצד האחורי של הספר, הוא מלא בספוילרים. זה נכון דרך אגב כמעט לכל הספרים של "הספריה החדשה". מצד שני, אם ספר יוצא בהוצאת ״הספריה החדשה״ אז לרוב כדאי לקרוא אותו 🙃
פורסם: 1952; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 3.94; דרגת קושי: 4.5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה