אחד הדברים האהובים עליי בקניית ספרים הוא גורם ההפתעה. אני נכנס לחנות במטרה לקנות ספר מסוים, ולכן הגישה הפרקטית היא פשוט לגשת למוכר ולבקש אותו. אין מצב. אני מעדיף לשקוע בהנאה לתוך שלב התפתחותי של התבוננות, לבלוע בעיני את הספרים השונים המקיפים אותי, לתת לזמן להמתין בחוץ בסבלנות.
ככה בעצם מצאתי את "כל המחזות" של אוסקר ויילד. בהתחלה לא ממש האמנתי. ממש "כל" המחזות? כולם? לא היה לי מושג שקיים ספר כזה, לא קראתי עליו המלצה בשום מקום. דפדוף קצר בספר ותחושה גדולה של אושר, התרגשות לקראת חוויית קריאה מענגת במיוחד.
למי שלא מכיר, אוסקר ויילד הוא אחד הסופרים השנונים והמבריקים בכל הזמנים. להבדיל מהרבה סופרים בני המאה ה-19, הוא לא מייגע את קוראיו בכל מיני מסרים דידקטיים כאלה ואחרים. ויילד האמין באמנות לשם אמנות, ביופי שאי אפשר לעמוד בפניו. ובכתיבה שלו אכן יש הרבה יופי, אם כי בין השורות מסתתרת ביקורת ארסית ושנונה על החברה הוויקטוריאנית שבה חי, ובפרט על המעמד הגבוה.
מבין המחזות אהבתי במיוחד את הקומדיות "חשיבותה של רצינות" ו"בעל אידאלי". לטעמי ויילד במיטבו כשהוא משחרר כל רסן, ונותן לגיבורים שלו להכות זה בזה בשנינויות, לסתור את עצמם ללא הנד עפעף ולהתעלם לנוחיותו ממה שרבים יגדירו כ"אמת". נהניתי מאד.
פורסם: 1898; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 4.23; דרגת קושי: 3.25;