ספרו הראשון של ארי דה לוקה. ספר אוטוביוגרפי, מספר על ילדותו של הסופר. מכיל הרבה משפטים יפים, כמעט שירה, אבל ככלל לא מאד התחברתי.
יש איזו אוירה מלנכולית משהו ששורה על הספר, שנובעת בעיקרה מיחסיו של הסופר עם אמו. הרבה שתיקות ואי הבנות, הרבה גערות שפגעו עמוקות בילד הרגיש.
לטעמי הספר לא מספיק ממוקד. דה לוקה מספר על יחסיו עם חבר טוב בילדותו ועל יחסיו עם אהובתו, אבל הסיפורים הצדדיים לא ממש משרתים את העלילה המרכזית ולא לגמרי ברור לי למה הם נועדו.
ספר יפה, בעיקר בגלל הכתיבה הרגישה של דה לוקה, שהופכת את הרגעים הקטנים בחיים לתפאורה שמלווה את התפתחותו כילד, ובמידה מסוימת את התפתחותו של כל ילד בעל נפש רגישה.
יש איזו אוירה מלנכולית משהו ששורה על הספר, שנובעת בעיקרה מיחסיו של הסופר עם אמו. הרבה שתיקות ואי הבנות, הרבה גערות שפגעו עמוקות בילד הרגיש.
לטעמי הספר לא מספיק ממוקד. דה לוקה מספר על יחסיו עם חבר טוב בילדותו ועל יחסיו עם אהובתו, אבל הסיפורים הצדדיים לא ממש משרתים את העלילה המרכזית ולא לגמרי ברור לי למה הם נועדו.
ספר יפה, בעיקר בגלל הכתיבה הרגישה של דה לוקה, שהופכת את הרגעים הקטנים בחיים לתפאורה שמלווה את התפתחותו כילד, ובמידה מסוימת את התפתחותו של כל ילד בעל נפש רגישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה