המשפט - פרנץ קפקא

לא מכבר חגגתי את יום הולדתי ה40. תאריכים עגולים מעוררים בנו משום מה את הצורך לעשות לעצמנו כל מיני חשבונות, ואצלי בטור החובה הופיעה העובדה שעדיין לא קראתי את אחת מיצירות המופת המדוברות ביותר, "המשפט" של קפקא.

במהלך קריאת הספר התעוררה בי לא פעם השאלה "מה בדיוק עשיתי רע למישהו שמגיע לי העונש הזה?". אם לפרט יותר, הנה מספר מילות תואר שמתקשרות אצלי ישירות לקריאת "המשפט": מחניק, מלחיץ, מעיק, מדכא, מעצבן. נראה לי שזה די מסכם את רוח הספר.

ובכן, מה בכל זאת גרם לי להמשיך לקרוא את הספר? מדוע כשסיימתי אותו הבטחתי לעצמי שבקרוב אקרא אותו שוב? קשה לי לענות תשובה הגיונית וברורה, אבל נדמה לי שבכל פעם שאני נתקל בגאונות, אני עומד פעור פה ומוכה תדהמה אל מול יכולתו של הסופר לשאת אותי אל המקומות הגבוהים ביותר אליהם יכולה להגיע הנפש האנושית.

"המשפט" סוחף אותך ללא רחמים מהרגע הראשון לתוך מציאות משוללת כל הגיון וסדר. הגיבור מוצא עצמו קרבן להחלטה שרירותית, למערכת משפטית מסואבת וחסרת אנושיות, עם כללי התנהגות לא ברורים.

חלק מהסצנות בספר הם כל כך אבסורדיות, עד שאתה לא יודע עם לצחוק לנוכח הטמטום או לבכות על גורלו המר של הגיבור, אדם משכיל ונבון שנאלץ לעבור את הגיהינום הזה. קפקא יותר מהכול גרם לי להרגיש שהאדם במו ידיו יצר מערכת ביורוקרטית שהופכת את מציאות חיינו לגיהינום עלי אדמות. לפעמים גם חשתי שיש משהו מעט נבואי בספר, שנים מעטות לפני שהמציאות אכן הפכה לגיהינום.

נכתב: 1914; ציון שלי: 4.75; ציון גודרידס: 3.96; דרגת קושי: 5;