יש אלוהים? - ריצ'רד דוקינס

כנראה שלא, אבל למי באמת אכפת.

אם אפשר לסכם את הספר במילה אחת - דרווין. בשתי מילים - ברירה טבעית. כל טיעון של דוקינס מגיע בסופו של דבר בדרך זו או אחרת לדרווין ולברירה הטבעית. לא שזה רע, זה פשוט קצת מייגע לפעמים.

דוקינס יוצא בספר למסע צלב משלו נגד הדתות באשר הן, במטרה להוכיח בצורה מדעית כי עצם קיומו של יצור בעל תבונה עליונה הוא בלתי אפשרי. דוקינס תוקף את הדת מכל זווית אפשרית, ומוכיח בקיאות בכל הטיעונים בעד האמונה במהלך ההיסטוריה, ומפריך אותם אחד לאחד.

למרות היומרה שלו לתקוף את כל הדתות, דוקינס מתמקד באופן טבעי בעיקר בנצרות, והתחושה שלי הייתה שהוא לא ממש מכיר את הדתות האחרות, אם כי אני נוטה להסכים אתו שמרבית הרעיונות המרכזיים בדתות הם דומים למדי.

מצא חן בעיני האופן שבו הוא מפריד בין האמונה באלוהים של איינשטיין, אלוהים = הטבע, לעומת האלוהים של אנשים דתיים שצריך להתפלל אליו, לרצות אותו ומי שלא עושה כך צפוי לרשת גיהינום. בקיצור, פונדמנטליזם דתי.

נשאלת השאלה, מהו הערך המוסף של הספר הזה עבור אדם חילוני? ובכן כפי שאדם דתי זקוק מדי פעם להתחזק באמונתו, כך גם לאתאיסט לא יזיק שיעמדו לרשותו שלל טיעונים טובים לחיזוק אי אמונתו. דומה שהספר מכוון בעיקר לאותם חילוניים שמאמצים גישה שצריך לכבד את הרגשות הדתיים, ומוכנים לסבול את חוסר הכבוד המוחלט של אנשים דתיים כלפי רגשותיהם.

נהניתי מאד לקרוא, למרות כמה חלקים מייגעים. מומלץ.

פורסם: 2006; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.89; דרגת קושי: 3.5;