כלאדם - פיליפ רות

ספר לא קל לקריאה. גם לא אחיד ברמתו, חלקים מסוימים הם יפים מאד, בעוד שחלקים אחרים הם מייגעים, שלא לומר משעממים.

גבר מזדקן, בן 71, במצב בריאותי רעוע למדי, מוצא עצמו מעביר את סוף חייו בבדידות, שקוע בצער על הטעויות שעשה בחייו, על העוולות שגרם לאנשים שאהבו אותו. אבל בסך הכל הוא היה איש טוב. בן טוב, אח טוב, בעל טוב (רוב הזמן) וכן הלאה. אז מה בעצם השתבש? איך החיים שלו התגלגלו למין סוף עגום שכזה? צריך לקרוא כדי להבין, כאשר השגיאות הגדולות, ההחלטות הכי חשובות והכי הרסניות נחשפות, כמעשים שנעשו שלאחר יד, ללא מחשבה, ללא כוונה לפגוע.

מקור האור העיקרי בחייו היא בתו ננסי. אהבתי את הדרך שבא רות מתאר את מערכת היחסים בין האב לבתו. "הוא אף פעם לא באמת הפסיק לדאוג לה, גם לא הבין איך קרה שילדה כזו היא שלו."

יש שיר שמאד מתחבר לי לספר הזה, "עתיד" של גבריאל בלחסן: "... אבל בלילה, געגוע ליד חמלתית. לשקט, לסדר, להגיון, בתוך מערבולות של זבל דביק. שלא אשאר ככה בלי כלום. עם קצבה וקופסאות כדורים. ויחלפו השנים וארקב פה לבד. ..."

אם יש איזשהו מסר בספר הזה, אם יש איזשהו מסר שהרגשתי שרות מנסה להעביר לקוראים שלו, זה שאם התמזל מזלך ויש לך בת זוג אוהבת, תומכת, חברה טובה, אם יש לך מישהי כזאת, אז תעריך את זה, תעשה הכל כדי לשמור על הזוגיות הזאת, כי שום פרשת אהבים עם צעירה יפהפייה לא שווה את הריקנות שתלווה אותך עד סוף חייך.

פורסם: 2006; ציון שלי: 3.25; ציון גודרידס: 3.61; דרגת קושי: 3.75;