כמו שאפשר לנחש, שום דבר כאן לא בסדר. בודדה, תמהונית, ללא חברים או משפחה, החיים חולפים על פניה של אלינור ללא תקווה לשינוי.
עובד חדש מעיז לנסות ולסדוק את קליפת השריון, ובצעדים איטיים וזהירים, מצליח לעורר בה רגשות חדשים שהיא לא ידעה שקיימים בה.
חייב להזהיר שהספר בהתחלה ממש מדכא. הבדידות האומללה, אותה אלינור רואה כמובנת מאליה, פשוט מעוררת רצון לבכות. אבל האופטימיות והיופי מפציעים בהדרגה מתוך המצוקה הגדולה, והופכים את הספר ליצירה בלתי נשכחת.
ובסוף נותר רצון לשלוח לסופרת חיבוק גדול, על שהציפה בצורה מופלאה כל כך את נושא הבדידות, אחת המגיפות הקשות של הזמן הנוכחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה