אהבתי בזמן האחרון - אוקטובר 2022

ספר	סופר.ת	פורסם	ציון שלי	ציון גודרידס	דרגת קושי	ממש בקצרה
דגל לזריחה	רוברט סטון	1998	3.75	3.87	4.25	פוליטיקה אמריקאית בדרום אמריקה
Beautiful World, Where Are You	סאלי רוני	2021	4.25	3.59	4	שתי חברות מתמודדות עם המעבר מחלומות הנעורים לחיים עצמם
יונה בודדה	לארי מקמרטרי	1999	4.25	4.51	3.5	שני בוקרים מזדקנים, יוצאים למסע עם עדר בקר מטקסס צפונה
אדמה	ג'יין סמיילי	1991	3.5	3.81	3.5	איכר מזדקן מחליט להעביר את השליטה בחווה לבנותיו
יומני האבן	קרול שילדס	1993	4.2	3.88	4	ביוגרפיה לא שגרתית של אישה, לאורך המאה העשרים
מרטין דרסלר	סטיבן מילהאוזר	1996	3.2	3.56	4.25	עלייתו ועלייתו של יזם אמריקאי שאפתן
חמישה רומנים קצרים וסיפורים אחרים	נטליה גינצבורג	1941 - 1961	4.75		4.25	סיפורי התבגרות באיטליה
לבד על מאדים	אנדי וייר	2011	3.3	4.41	2.5	אסטרונאוט נאלץ לשרוד לבד על מאדים
התיאטרון של מיקי שבת	פיליפ רות	1995	4.5	3.86	4.25	מפעיל בובות מזדקן מתמודד עם רוחות הרפאים של עברו
מחתרת המסילה	קולסון וייטהד	2016	3.75	4.05	4	סיפור בריחתה של שפחה שחורה בתקופת העבדות
תורת עץ הרעל	ברברה קינגסולבר	1998	4.3	4.08	3.75	תלאותיה של משפחת מיסיונרים בקונגו הבלגית, שנת 1959

מה לקרוא עכשיו? כמה טיפים לקוראת המתלבטת

 הערה: הפוסט כתוב בלשון נקבה, אבל הוא מופנה לנשים וגברים כאחד.

עבור ספרות מתורגמת, האתר גודרידס מספק אינספור המלצות ורשימות מסוגים שונים. לכל ספר יש מספר רב של מדרגים, בין אלפים לספרים פחות מוכרים למאות אלפים לספרים פופולריים. אפשר גם לפתוח חשבון, לדרג ספרים שאהבת, והאתר ימליץ לך על ספרים שקוראות בעל טעם דומה לשלך אהבו.

לדוגמה, רשימת הספרים האהובים לשנת 2021, או אוסף של רשימות המלצה פופולריות. בנוסף, ניתן למצוא את רשימת הספרים הטובים ביותר במאה העשרים. כל הדירוגים נעשים על ידי קוראים, ולא על ידי מבקרי ספרות, כך שהסיכוי שההמלצות יתאימו לך גבוה יותר.

עבור ספרות מקור, אתר סימניה מספק לא מעט דירוגים וסקירות של קוראים. כמו כן, יש עוד מספר לא מבוטל של כתבות ובלוגים עם המלצות קריאה, שאפשר להיעזר בהם.

מהכללי לפרטי, אנסה לסווג לסוגים שונים של קוראות, מתנצל מראש על ההכללות… ללא התנשאות וללא שיפוטיות.

קוראת הכל - כנראה שממש לא זקוקה לטיפים. אפשר להיעזר ברשימות שונות של רבי מכר.

קוראת נותנת אמון - במקרה הזה, המלצות מחברות, מהספרנית, ממוכרת הספרים וכן הלאה.

קוראת קצת פחות נותנת אמון - או, מה אם אני לא אוהב את הספר? השאלה הופכת כואבת במיוחד עבור קוראות שמתקשות להפסיק ספר באמצע. אפשר לקרוא ספר נוסף של סופר שקראת ואהבת, לרוב זה עובד. אפשר לפתוח חשבון בגודרידס או סימניה, לדרג כמה ספרים שאהבת, והאתר ימליץ על ספרים דומים. הכי טוב לדעתי זה למצוא קוראות בעל טעם דומה לשלך, ולקרוא את הספרים שהן אהבו.

קוראת ספרים שהומלצו על ידי מבקרים - ממליץ בחום על רשימת זוכי פרס פוליצר, שכוללת גם את המועמדים הסופיים. מבחינתי זו רשימה מנצחת. יש גם פרסים יוקרתיים נוספים, כמו המאן-בוקר הבריטי או פרס גונקור הצרפתי וכן הלאה. בנוסף, בעיתון הגרדיאן יש כמה רשימות המלצה מעניינות.

קריאה נעימה לכולן!

ברית של כסילים - ג׳ון קנדי טול

איגנציוס ג׳ ריילי הוא כנראה אחת הדמויות הספרותיות היותר בלתי נסבלות שנתקלתי בהן. מיזנטרופ אנוכי וקולני, שקוע לחלוטין בעצמו, ובמצב השסתום שלו, זורע הרס וחורבן בכל מקום אליו הוא מגיע. אך עם זאת, אי אפשר שלא לחוש אליו אמפתיה מסויימת, אל חוסר היכולת שלו לחיות ממש במציאות, שגוררת אותו מאסון אחד למשנהו.

כמו דון קישוט, שחולם על ימי האבירים, כך איגנציוס משתוקק לחזור אל ימי הביניים, וממלא דפים על גבי דפים בהגיגיו הפילוסופיים, שקורעים לגזרים את כל העוולות והתועבות המרכיבים בעיניו את העולם המודרני. ״נפול נפלה האנושות מאיגרא רמה לבירא עמיקתה. כל שהיה לפנים קודש לרוח, היה עתה מוקדש לרווח. סוחרים ונוכלים השתלטו על אירופה; ׳השכלה׳ היה השם שקראו לבשורת המרמה שלהם״.

חייו הנזיריים של איגנציוס, בהם הוא מקפיד להימנע ככל האפשר ממגע עם העולם, נקטעים עקב מקרה שמחייב אותו, לראשונה בחייו, לצאת מהבית ולמצוא עבודה. מה שמפתיע, זה שאיכשהו הוא מצליח למצוא מעסיקים כל כך נואשים, עד שהם מוכנים להעסיק אפילו אותו. הדרכים יוצאות הדופן בהן איגנציוס בוחר כדי ״לבצע״ את עבודתו, והיכולת המוכחת שלו להזיק, הביאו אותי פשוט להתפקע מצחוק, ועבורי לפחות זה חוויה די נדירה בקריאה.

מלבד איגנציוס, אנו נחשפים לשלל דמויות צבעוניות, כל דמות הזויה בדרכה שלה. כמו מרבית האנושות, כך כולם מלבד איגנציוס שקועים בענייניהם הקטנוניים והיומיומיים, ברדיפה אחרי עוד כסף ועוד הכרה. עניינים ברומו של עולם זרים להם לחלוטין, ולכן הם רואים באיגנציוס חולה נפש במקרה הטוב, או מקור ללעג במקרה הרע. הסופר בוחר לצטט בתחילת הספר את ג׳ונתן סוויפט, ״כל אימת שגאון אמיתי נגלה לעולם, ידוע תדע אותו, לפי שהכסילים כולם חוברים נגדו בברית אחת.״

נהניתי מאד לקרוא, מדובר ביצירת מופת, וללא ספק אחד הספרים שיותר אהבתי בשנים האחרונות. דמותו של איגנציוס היא כל כך חד פעמית, והצפייה בעולם שלנו דרך עיניו הביקורתיות זו בהחלט חוויה ייחודית. הספר אף זכה בפרס פוליצר בשנת 1981. 

לסיום, אחד הקטעים האהובים עלי, קטע מתוך מכתבו של איגנציוס בתגובה לתלונה של לקוח ״אנחנו הננו מפעל עסוק ודינמי, וכל מטרד וכל פניה חצופה ומיותרת, עלולים רק לחבל בשליחותנו. אם תציק לנו שוב, אדוני, עלול אתה לחוש בצריבת השוט על כתפיך העלובות.״

נכתב: שנות השישים; פורסם: 1980; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 3.88; דרגת קושי: 3.5; 

לאוויניה - אורסולה ק׳ לה גווין

 אורסולה ק׳ לה גווין, סופרת הפנטזיה הידועה, מחברת הטרילוגיה ״הקוסם מארץ ים״, מעניקה פה מתנה גדולה לחובבי העולם העתיק והמיתולוגיה היוונית והרומית. זה לא ספר פנטזיה.

אחת היצירות הידועות ביותר של העולם העתיק, היא הפואמה אינאיס של המשורר ורגיליוס. הפואמה מתארת את מסע התלאות שעובר אינאיס הטרויאני, אבי הרומאים, החל מבריחתו מטרויה השרופה, ועד הגעתו לאיטליה וניצחונו בקרב מול העמים הלטיניים.

לאוויניה היא דמות שולית למדי בפואמה. היא מופיעה בקצרה בספר השביעי, כבתו של מלך הלטינים, וכגורם העיקרי למלחמה שפורצת בין הלטינים לטרויאנים. לה גווין הופכת את לאוויניה לדמות הראשית, ולמעשה מספרת מחדש את המלחמה דרך עיניה של הנערה הצעירה.

מעבר לשימוש בדמויות, אין בספר את המימד האפי של הפואמה. לה גווין מנסה לשרטט, על פי דמיונה בלבד, כיצד נראו חיי היומיום של השבטים הלטיניים באותה תקופה. האמונה הדתית המתוארת בספר, קדמה למיתולוגיה הרומית, והתמקדה בהאלהה של עצים, נהרות, רוחות האבות וכן הלאה. כבת המלך, לאוויניה היא האחראית על מרבית הטקסים הדתיים, והאמונה הדתית החזקה שלה, היא אחד המניעים המרכזיים של העלילה.

דמותה של לאוויניה מעוררת השראה. הצניעות והפשטות שבה מתנהלים חייה כבת מלך, האהבה שלה לטבע, חיבתה למעשי לצון בלתי מזיקים, ומעל הכל הבנתה שתפקידה הוא קודם כל לדאוג לעם כמיטב יכולתה. במהלך המלחמה היא גם מקימה בית חולים מאולתר בין חומות הארמון, ומטפלת בפצועים הרבים לצד אנשי החצר והשפחות. במידה מסויימת הרגשתי שהדמות שלה קצת מושלמת מדי, אבל ייתכן שזה מכוון, מתוך כבוד לאופן שבו ורגיליוס כותב את הדמויות בפואמה.

ספר יפה ומרגש, התיאור של הדמויות מלא חמלה והבנה לחולשות האנושיות, ולאופן שבו הגברים קורסים לעיתים תחת עומס הציפיות הלא סביר שהם מעמיסים על עצמם. גם בין הדמויות הנשיות יש את אלה שמאבדות את תכלית קיומן לאחר אובדן של אדם אהוב, בין עם במחלה או בקרב. בולטת במיוחד דמותה של אמאטה, אמה של לאוויניה, שאי אפשר שלא לרחם עליה, אך קשה מאד שלא לתעב אותה.

באחרית דבר, מתוודה לה גווין על חיבתה הרבה לרפובליקה הרומית, לפני הפיכתה לאימפריה, והרצון שלה לצלול ולהכיר יותר לעומק את אורח חייהם. ״הם היו מחוספסים, הם היו אכזריים, והם היו שונים מאד מאיתנו, אבל קשה לחוש שהם זרים לנו מהותית, משום שכל-כך הרבה ממורשתנו התרבותית מגיעה ישירות מהם…״

פורסם: 2008; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.82; דרגת קושי: 3;

יום העצמאות - ריצ׳רד פורד

שבע שנים לאחר גירושיו, פרנק באסקומב עדיין מאוהב באקסית שלו, ולא מצליח להתקדם הלאה בחייו.

הגירושים, הנישואים מחדש של גרושתו, המעבר שלה עם הילדים למדינה אחרת, כל אלה מעבירים אותו רצף של טלטלות קשות, שבסופן הוא מגיע למה שמכונה בפיו ״תקופת הקיום״, שמאפשרת לו לשמור על שפיות יחסית אל מול התחושה שהחיים שלו ממש לא הולכים לכיוון שהוא רצה. וכאן בעצם מתחיל הספר.

לאט ובהדרגה אנחנו נחשפים אל כל מימד של החיים שלו בתקופת הקיום. משרה טובה, רווחה כלכלית, חברים, בת זוג יפה, וכל הטוב הזה מלווה במעין ריקנות רגשית, ריחוק, פחד להתקרב ולהיפגע. אולי זה לא פעמון זכוכית, אבל האטימות קיימת, ולנו כקוראים, זה קשה ומדכא לצפות בו מתקיים כמעין חי-מת, לא מסוגל להוריד מדי פעם את ההגנות, ופשוט לחיות.

הספר הוא מונולוג אחד ארוך של הגיבור, שנמשך על פני מספר ימים עד יום העצמאות. אנחנו מלווים את פרנק בעבודתו כמתווך נדלן, ביחסים עם בת הזוג שלו, עם גרושתו, ובמרכז הרומן, היחסים שלו עם בנו פול, שסובל מכמה בעיות נפשיות לא פשוטות, חלקן כנראה נובעות מהגירושים של הוריו. בעוד שבעבודה, פרנק שוחה כמו דג במים, הרי במערכות היחסים האישיות, חוסר היכולת שלו להתקרב, לגלות אמפתיה, לנסות ולהבין גם את הצד האחר, גורם לו להיכשל שוב ושוב.

מאד אהבתי את הספר. אמנם קצת ארוך מדי, ולקח לי המון זמן לקרוא, אבל הכתיבה של פורד מלאה בהומור ואבחנות דקות, ונהניתי מאד מהקריאה. מומלץ בחום.

פורסם: 1995; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.86; דרגת קושי: 4;

זה מכבר - מתי כספי (לאה גולדברג / מתי כספי)

לצערי, איני מרבה לקרוא שירה. רוב השירים שאני מכיר הם כאלה שהולחנו.

כמו רבים משיריה הנפלאים של לאה גולדברג, זה מכבר כאילו נועד להיות מולחן. ואין מתאים יותר להעניק לשיר את הפרשנות המוזיקלית המושלמת מאשר מתי כספי.

זהו אחד השירים האהובים עלי ביותר. אי אפשר להאזין לו בלי להתרגש ולהתעצב ואולי קצת למות מרוב עונג אל מול יופי רב כל כך, כשגולדברג נחשפת לחלוטין בשירתה, ללא מעצורים ללא אמצעי הגנה. ואל מול החשיפה הרגשית הזו, אתה נותר נפעם, נותן למילות השיר לחלחל אט אט ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממך.

״ אַחֲרֵי מוֹתִי עוֹד יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם. מִישֶׁהוּ יֹאהַב מִישֶׁהוּ. מִישֶׁהוּ יִשְׂנָא.   ״

לפני מספר שבועות, צפיתי בסרטה הנפלא של הדס בן ארויה, ״מישהו יאהב מישהו״. לפני הצפייה, לחלוטין לא קישרתי את שם הסרט לשיר. אבל במהלך הסרט הקשר מתברר, ואז כאילו קורה איזה קסם. והרגשות מציפים.

מצאתי סקירה יפה על השיר והסיבות שהביאו לכתיבתו בבלוג הספריה הלאומית 

 

צלקות הסגר - כמה ספרים גרועים במיוחד

 עם פרוץ הקורונה, לפני כשנתיים, נסגרה הספרייה העירונית, וכך נותרו בפניי שתי אפשרויות, לקנות או להתחבר אל הספריה הלאומית הדיגיטלית. בחינם כמובן.

התחברתי אל הספריה דרך אפליקציית Libby, שהיא נוחה מאד לשימוש. אבל עד מהרה גיליתי שבספריה אין כמעט ספרים ראויים לקריאה, ולמעטים שכן, יש רשימת המתנה ארוכה.

בדקתי עכשיו שוב, והמצב בספרות המקור השתפר משמעותית. בספרות המתורגמת המצאי עדיין אומלל למדי.

בכל אופן, ניסיתי את מזלי עם כמה ספרים וסופרים לא מוכרים, ורובם היו כל כך גרועים, עד שהתקשיתי להבין למה מישהו בכלל טרח לתרגם אותם.

רשימה חלקית של ספרי אל-תיגע-בי: לדבר לעצמנו / אנדרס ניומן; האם / גרציה דלדה; טלוויזיה / ז׳אן פיליפ טוסן;  ואז לא תהיה עצוב עוד לעולם / בטיסט בולייה; מחייו של לא יוצלח / יוזף פון אייכנדורף; דירה בפריז / גיום מוסו; סמוך עלי / מריו לבררו;

מצד שני, היו כעשרים ספרים שקראתי ואהבתי, אז גם זה משהו.

כמובן שבסוף נשברתי והתחלתי לקנות בכמויות, וכמה ימים אחרי שהגיע משלוח ממש גדול של ספרים, נפתחו הספריות. לא מתלונן.

האוהבים את האביב - השלושרים (יורם טהרלב / שלום חנוך)

לזכרו של יורם טהרלב, שנפטר היום, והשאיר עבורנו אינספור שירים יפים.

יהי זכרו ברוך

שיר ערש - מתי כספי (נתן אלתרמן / סשה ארגוב)

 אחד השירים האהובים עלי. משרה שלווה קסומה, מנומנמת משהו, ממלא את הלב במין אופטימיות חסרת פשר.

השיר נכתב במקור עבור הצגה. הליצן שר למלך שיר ערש. למלך עצמו יש שלושה משפטים קצרים.

בביצוע הזה, את השורות של המלך מבצע סשה ארגוב. זה השיר היחיד שאני מכיר שבו הוא משתתף. לשמוע אותו אומר ״שיעברו, אני ישן״, תמיד מרגש מחדש.

״אמנם רדפנו הבלים

אבל הנה הראש הרכנו

אם כתר הוא נושא או דלי

אין שום הבדל בסוף ישן הוא״