חפש בבלוג זה

יום ראשון, 30 בינואר 2022

לאוויניה - אורסולה ק׳ לה גווין

 אורסולה ק׳ לה גווין, סופרת הפנטזיה הידועה, מחברת הטרילוגיה ״הקוסם מארץ ים״, מעניקה פה מתנה גדולה לחובבי העולם העתיק והמיתולוגיה היוונית והרומית. זה לא ספר פנטזיה.

אחת היצירות הידועות ביותר של העולם העתיק, היא הפואמה אינאיס של המשורר ורגיליוס. הפואמה מתארת את מסע התלאות שעובר אינאיס הטרויאני, אבי הרומאים, החל מבריחתו מטרויה השרופה, ועד הגעתו לאיטליה וניצחונו בקרב מול העמים הלטיניים.

לאוויניה היא דמות שולית למדי בפואמה. היא מופיעה בקצרה בספר השביעי, כבתו של מלך הלטינים, וכגורם העיקרי למלחמה שפורצת בין הלטינים לטרויאנים. לה גווין הופכת את לאוויניה לדמות הראשית, ולמעשה מספרת מחדש את המלחמה דרך עיניה של הנערה הצעירה.

מעבר לשימוש בדמויות, אין בספר את המימד האפי של הפואמה. לה גווין מנסה לשרטט, על פי דמיונה בלבד, כיצד נראו חיי היומיום של השבטים הלטיניים באותה תקופה. האמונה הדתית המתוארת בספר, קדמה למיתולוגיה הרומית, והתמקדה בהאלהה של עצים, נהרות, רוחות האבות וכן הלאה. כבת המלך, לאוויניה היא האחראית על מרבית הטקסים הדתיים, והאמונה הדתית החזקה שלה, היא אחד המניעים המרכזיים של העלילה.

דמותה של לאוויניה מעוררת השראה. הצניעות והפשטות שבה מתנהלים חייה כבת מלך, האהבה שלה לטבע, חיבתה למעשי לצון בלתי מזיקים, ומעל הכל הבנתה שתפקידה הוא קודם כל לדאוג לעם כמיטב יכולתה. במהלך המלחמה היא גם מקימה בית חולים מאולתר בין חומות הארמון, ומטפלת בפצועים הרבים לצד אנשי החצר והשפחות. במידה מסויימת הרגשתי שהדמות שלה קצת מושלמת מדי, אבל ייתכן שזה מכוון, מתוך כבוד לאופן שבו ורגיליוס כותב את הדמויות בפואמה.

ספר יפה ומרגש, התיאור של הדמויות מלא חמלה והבנה לחולשות האנושיות, ולאופן שבו הגברים קורסים לעיתים תחת עומס הציפיות הלא סביר שהם מעמיסים על עצמם. גם בין הדמויות הנשיות יש את אלה שמאבדות את תכלית קיומן לאחר אובדן של אדם אהוב, בין עם במחלה או בקרב. בולטת במיוחד דמותה של אמאטה, אמה של לאוויניה, שאי אפשר שלא לרחם עליה, אך קשה מאד שלא לתעב אותה.

באחרית דבר, מתוודה לה גווין על חיבתה הרבה לרפובליקה הרומית, לפני הפיכתה לאימפריה, והרצון שלה לצלול ולהכיר יותר לעומק את אורח חייהם. ״הם היו מחוספסים, הם היו אכזריים, והם היו שונים מאד מאיתנו, אבל קשה לחוש שהם זרים לנו מהותית, משום שכל-כך הרבה ממורשתנו התרבותית מגיעה ישירות מהם…״

פורסם: 2008; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.82; דרגת קושי: 3;

יום ראשון, 23 בינואר 2022

יום העצמאות - ריצ׳רד פורד

שבע שנים לאחר גירושיו, פרנק באסקומב עדיין מאוהב באקסית שלו, ולא מצליח להתקדם הלאה בחייו.

הגירושים, הנישואים מחדש של גרושתו, המעבר שלה עם הילדים למדינה אחרת, כל אלה מעבירים אותו רצף של טלטלות קשות, שבסופן הוא מגיע למה שמכונה בפיו ״תקופת הקיום״, שמאפשרת לו לשמור על שפיות יחסית אל מול התחושה שהחיים שלו ממש לא הולכים לכיוון שהוא רצה. וכאן בעצם מתחיל הספר.

לאט ובהדרגה אנחנו נחשפים אל כל מימד של החיים שלו בתקופת הקיום. משרה טובה, רווחה כלכלית, חברים, בת זוג יפה, וכל הטוב הזה מלווה במעין ריקנות רגשית, ריחוק, פחד להתקרב ולהיפגע. אולי זה לא פעמון זכוכית, אבל האטימות קיימת, ולנו כקוראים, זה קשה ומדכא לצפות בו מתקיים כמעין חי-מת, לא מסוגל להוריד מדי פעם את ההגנות, ופשוט לחיות.

הספר הוא מונולוג אחד ארוך של הגיבור, שנמשך על פני מספר ימים עד יום העצמאות. אנחנו מלווים את פרנק בעבודתו כמתווך נדלן, ביחסים עם בת הזוג שלו, עם גרושתו, ובמרכז הרומן, היחסים שלו עם בנו פול, שסובל מכמה בעיות נפשיות לא פשוטות, חלקן כנראה נובעות מהגירושים של הוריו. בעוד שבעבודה, פרנק שוחה כמו דג במים, הרי במערכות היחסים האישיות, חוסר היכולת שלו להתקרב, לגלות אמפתיה, לנסות ולהבין גם את הצד האחר, גורם לו להיכשל שוב ושוב.

מאד אהבתי את הספר. אמנם קצת ארוך מדי, ולקח לי המון זמן לקרוא, אבל הכתיבה של פורד מלאה בהומור ואבחנות דקות, ונהניתי מאד מהקריאה. מומלץ בחום.

פורסם: 1995; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.86; דרגת קושי: 4;

יום חמישי, 13 בינואר 2022

זה מכבר - מתי כספי (לאה גולדברג / מתי כספי)

לצערי, איני מרבה לקרוא שירה. רוב השירים שאני מכיר הם כאלה שהולחנו.

כמו רבים משיריה הנפלאים של לאה גולדברג, זה מכבר כאילו נועד להיות מולחן. ואין מתאים יותר להעניק לשיר את הפרשנות המוזיקלית המושלמת מאשר מתי כספי.

זהו אחד השירים האהובים עלי ביותר. אי אפשר להאזין לו בלי להתרגש ולהתעצב ואולי קצת למות מרוב עונג אל מול יופי רב כל כך, כשגולדברג נחשפת לחלוטין בשירתה, ללא מעצורים ללא אמצעי הגנה. ואל מול החשיפה הרגשית הזו, אתה נותר נפעם, נותן למילות השיר לחלחל אט אט ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממך.

״ אַחֲרֵי מוֹתִי עוֹד יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם. מִישֶׁהוּ יֹאהַב מִישֶׁהוּ. מִישֶׁהוּ יִשְׂנָא.   ״

לפני מספר שבועות, צפיתי בסרטה הנפלא של הדס בן ארויה, ״מישהו יאהב מישהו״. לפני הצפייה, לחלוטין לא קישרתי את שם הסרט לשיר. אבל במהלך הסרט הקשר מתברר, ואז כאילו קורה איזה קסם. והרגשות מציפים.

מצאתי סקירה יפה על השיר והסיבות שהביאו לכתיבתו בבלוג הספריה הלאומית 

 



יום ראשון, 9 בינואר 2022

צלקות הסגר - כמה ספרים גרועים במיוחד

 עם פרוץ הקורונה, לפני כשנתיים, נסגרה הספרייה העירונית, וכך נותרו בפניי שתי אפשרויות, לקנות או להתחבר אל הספריה הלאומית הדיגיטלית. בחינם כמובן.

התחברתי אל הספריה דרך אפליקציית Libby, שהיא נוחה מאד לשימוש. אבל עד מהרה גיליתי שבספריה אין כמעט ספרים ראויים לקריאה, ולמעטים שכן, יש רשימת המתנה ארוכה.

בדקתי עכשיו שוב, והמצב בספרות המקור השתפר משמעותית. בספרות המתורגמת המצאי עדיין אומלל למדי.

בכל אופן, ניסיתי את מזלי עם כמה ספרים וסופרים לא מוכרים, ורובם היו כל כך גרועים, עד שהתקשיתי להבין למה מישהו בכלל טרח לתרגם אותם.

רשימה חלקית של ספרי אל-תיגע-בי: לדבר לעצמנו / אנדרס ניומן; האם / גרציה דלדה; טלוויזיה / ז׳אן פיליפ טוסן;  ואז לא תהיה עצוב עוד לעולם / בטיסט בולייה; מחייו של לא יוצלח / יוזף פון אייכנדורף; דירה בפריז / גיום מוסו; סמוך עלי / מריו לבררו;

מצד שני, היו כעשרים ספרים שקראתי ואהבתי, אז גם זה משהו.

כמובן שבסוף נשברתי והתחלתי לקנות בכמויות, וכמה ימים אחרי שהגיע משלוח ממש גדול של ספרים, נפתחו הספריות. לא מתלונן.

יום חמישי, 6 בינואר 2022

יום שלישי, 4 בינואר 2022

שיר ערש - מתי כספי (נתן אלתרמן / סשה ארגוב)

 אחד השירים האהובים עלי. משרה שלווה קסומה, מנומנמת משהו, ממלא את הלב במין אופטימיות חסרת פשר.

השיר נכתב במקור עבור הצגה. הליצן שר למלך שיר ערש. למלך עצמו יש שלושה משפטים קצרים.

בביצוע הזה, את השורות של המלך מבצע סשה ארגוב. זה השיר היחיד שאני מכיר שבו הוא משתתף. לשמוע אותו אומר ״שיעברו, אני ישן״, תמיד מרגש מחדש.

״אמנם רדפנו הבלים

אבל הנה הראש הרכנו

אם כתר הוא נושא או דלי

אין שום הבדל בסוף ישן הוא״