חפש בבלוג זה

יום שני, 31 בדצמבר 2007

מפיסטו - קלאוס מאן

סיפור עלייתו לגדולה של שחקן תאטרון בתקופת עליית הנאצים לשלטון. למרות שהשחקן נגעל מהנאצים, הוא אינו בוחל באמצעים כדי לרצות את השליטים החדשים, ולנצל את היחסים אתם כדי להשיג עוד כוח. בסופו של דבר, הוא מרגיש כמי שמכר את נשמתו לשטן.

קצת קשה להאמין, אבל הספר נכתב בשנת 1936, כלומר בזמן אמת. האופורטוניזם המזעזע של הגיבור מאפיין בצורה מדוייקת את ההתקרנפות של מרבית הציבור הגרמני במהלך השלטון הנאצי. מומלץ מאד.

פורסם: 1936; ציון שלי: 3.75; ציון גודרידס: 4.02; דרגת קושי: 3.5

יום שלישי, 25 בדצמבר 2007

עשו - מאיר שלו

הספר האהוב עלי ביותר מבין ספריו של מאיר שלו, ואחד הספרים הישראלים היפים ביותר שקראתי. קראתי אותו כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני נהנה ממנו מחדש. למרות שכבר עברו יותר מעשר שנים, אני עדיין זוכר את החוויה הנפלאה שחויתי בפעם הראשונה שקראתי אותו.

ההומור המיוחד של שלו מונע מהעלילה הטרגית להפוך למלודרמה משתפכת. דוקא הצורה המאופקת שבה נושאים הגיבורים את הצלקות שלהם, יוצרת תחושת הזדהות.

הספר מתאר גם בצורה מאד יפה את ייחודה של ישראל כמדינת מהגרים.

תוספת - ינואר 2022

פורסם: 1991; ציון שלי 2022: 3.5; ציון שהייתי נותן ב1993: 4.5

קריאה נוספת

יום שלישי, 18 בדצמבר 2007

לטענת פררה - אנטוניו טאבוקי

ספר מקסים, יפה ומרגש, אשר במרכזו דמותו שובת הלב של דוקטור פררה, עיתונאי כבן שישים, והשינוי הדרמטי שהוא עובר בעקבות מפגש עם שני צעירים.

השנה היא 1938. פררה המאופק, איש התרבות, שקוע בתוך זכרונותיו, ומתעלם מהמציאות הקשה שבה שקועה פורטוגל ואירופה כולה. בעזרתם של הצעירים, הוא מגלה בתוכו מעין רוח נעורים חדשה, וחוזר לחיות את החיים האמיתיים.

אהבתי מאד את הדרך העדינה והאוהדת שבה מטפל הסופר בתהליך ההזדקנות, וכל המשברים הכרוכים בו.

פורסם: 1994; ציון שלי: 3.75; ציון גודרידס: 4.17; דרגת קושי: 4

יום שני, 17 בדצמבר 2007

מה מעיק על פורטנוי - פיליפ רות

ספר שמסופר כמונולוג אחד ארוך. הכל סובב סביב סקס, תסכולים מיניים, דחפים בלתי נשלטים, מערכות יחסים דפוקות וכמובן אמא שתלטנית. כן, גם לי זה מזכיר את וודי אלן, רק שרות קדם לאלן בכעשר שנים.

ספר מצחיק מאד, הרבה הומור עצמי (מאד יהודי). יש אפילו קטע מעולה שקורה בארץ.

מאד אהבתי את הספר, והוא בהחלט עזר לי להתייחס יותר בהומור לחיים בכלל ולסקס בפרט.

פורסם: 1969; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.70; דרגת קושי: 4.25

לב האפלה - ג'וזף קונרד

ספר סוחף ומרתק שלא יכולתי להניח מהיד. מסע אל אפלת הג'ונגל ואל האפלה ששוכנת בתוך הנפש האנושית. ומעל לכל מרחפת דמותו של קורץ המיסתורי, שמגיע למקומות שאדם מערבי לא "אמור" להגיע אליהם.

אהבתי את הדרך שבה מתוארת התנגשות הציויליזציות. האדם המערבי אינו מעוניין ואינו מסוגל להבין את ה"פראים". בכל מקום שהוא מגיע הוא הורס ומחריב תרבויות קדמוניות ומיוחדות.

ספר מעולה ומומלץ מאד. מעבר לכתיבה האיכותית של קונרד, ניתן להכיר מקרוב את הנזק העצום של הקולוניאליזם.

פורסם: 1899; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.44; דרגת קושי: 4.75

יום שבת, 8 בדצמבר 2007

הגביהו את קורת הגג, נגרים - ג'רום דיוויד סלינג'ר

הספר מכיל שני רומנים קצרים. הביקורת שלי מתייחסת רק לרומן הראשון שנקרא "הגביהו את קורת הגג, נגרים".

אחד הספרים האהובים עלי ביותר. בעיני זהו ספרו הטוב ביותר של סלינג'ר. כל מה שאני אוהב בכתיבה שלו, מגיע כאן לשיא יופיו. אנו זוכים להצצה אל תוך משפחת גלאס המיוחדת במינה, ובמיוחד לאח הבכור סימור, שאינו מהסס ללכת עם האמת שלו עד הסוף, גם אם זה מעורר נגדו עוינות גדולה.

ספר קצר, מריר ומשעשע, שלא ניתן להניח מהיד. בכל פעם שאני מגיע למשפט "הגביהו את קורת הגג, נגרים" אני מתרגש מחדש. להגיד שהספר מומלץ מאד זו בהחלט תהיה לשון המעטה במקרה הזה.

פורסם: 1955; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 4.11; דרגת קושי: 4.25

יום רביעי, 28 בנובמבר 2007

יחסים מסוכנים - שודרלו דה לאקלו

סאטירה מרושעת ומקסימה כאחד, על חיי החברה הגבוהה בפאריז. לאקלו לועג לצביעות ולהתחסדות של החברה, ולפער הבלתי נתפס בין תדמיתם המכובדת של הגיבורים, לבין התנהגותם הפרועה והמשוחררת כשהם מחוץ לטווח הראיה של החברה.
הספר אמנם ישן מאד, אבל הוא שומר על הקסם שלו ועל ה"סקסיות" שלו. ספר כיפי ומהנה, שקשה להניח מהיד. מומלץ בחום, גם למי שראה את הסרט.

לאקלו היה קצין בצבא צרפת ויש לו סיפור חיים מענין. קישור לדף שלו בויקיפדיה.

פורסם: 1782; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 4.07; דרגת קושי: 3.75

יום שבת, 24 בנובמבר 2007

כל אתמולינו - נטליה גינצבורג

יחודה הגדול של נטליה גינצבורג בעיני, הוא כשרונה הנדיר לתאר בצורה רגישה ומדוייקת את מכלול הרגשות של הדמויות שלה. בעוד שאצל סופרים אחרים, יש דמויות שהן בלתי נסבלות בעליל, אצל גינצבורג, גם הדמויות המאוסות ביותר מעוררות מידה מסויימת של סימפטיה.
הספר "כל אתמולינו" הוא אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. המעבר מילדות לבגרות, על כל המשברים הנפשיים הכרוכים בו, מתואר פה בצורה ריאליסטית, ללא התיפיפות מיותרת.
ולסיום אזהרה: בשום פנים ואופן לא לקרוא את הצד האחורי של הספר, הוא מלא בספוילרים. זה נכון דרך אגב כמעט לכל הספרים של "הספריה החדשה". מצד שני, אם ספר יוצא בהוצאת ״הספריה החדשה״ אז לרוב כדאי לקרוא אותו 🙃

פורסם: 1952; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 3.94; דרגת קושי: 4.5

על קברים וגיבורים - ארנסטו סבטו

ספר מעולה ובלתי נשכח. אפל, מסתורי, מדכא, הרבה סערת רגשות רומנטית ומשהו נורא שמבעבע מתחת ומאיים לפרוץ בכל רגע.
כתוב בצורה פשוט מושלמת. החלק שנקרא "הדין וחשבון על העיורים" הוא כל כך פסיכי, שקשה להבין איך אדם שפוי יכול לתאר רמות כאלה של פרנויה. מעולם לא נתקלתי בקטע ספרותי שהשאיר עלי רושם כל כך חזק.
מומלץ למי שמוכן לצלול לצדדים האפלים של הנפש האנושית.

פורסם: 1961; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 4.27; דרגת קושי: 4.75

יום ראשון, 18 בנובמבר 2007

תשעה סיפורים - ג'יי. די. סלינג'ר

הסיפור "יום נפלא לדגי הבננה" הוא ללא ספק הספור הקצר האהוב עלי ביותר. לא כל הסיפורים באותה רמה, אבל כולם נעים בין טוב לנפלא, עם נטייה ברורה לנפלא.

את הספרים (המעטים) של סלינג'ר קראתי לראשונה לפני כעשרים שנה. בעוד שהיום אני ממש לא מתחבר ל"תפסן", "תשעה סיפורים" עדיין שמר על הקסם שלו בעיני. קראתי את הסיפורים כבר עשרות פעמים, והם תמיד מרגשים אותי מחדש.

הספר נקרא גם "לאסמה באהבה ובסאוב" (תרגום יותר ישן)

פורסם: 1953; ציון שלי: 4.75; ציון גודרידס: 4.17; דרגת קושי: 4.25



יום שלישי, 13 בנובמבר 2007

והיום איננו כלה - צ'ינגיס אייטמטוב

הגעתי לספר בעקבות הביקורות המעולות שקראתי עליו, ולמרות זאת לא הייתי מוכן לחוויה המדהימה שעברתי כאשר קראתי בו.

הרגשתי שאני צולל לעולם אחר, שונה ומרתק, והתאבלתי על כל רגע שבו נאלצתי להפסיק את הקריאה. ההתחלה קצת איטית וכבדה, אבל בהמשך כבר לא ניתן להפסיק לקרוא.

מזמן לא נהניתי כל כך מקריאה בספר. קצת הזכיר לי את חוויית הקריאה ב"מאה שנים של בדידות".

פורסם: 1980; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 4.34; דרגת קושי: 4

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

הזמנה לגרדום - ולאדימיר נאבוקוב

קשה לכתוב חוות דעת על "הזמנה לגרדום" מבלי להיסחף לקלישאות. ביטויים כמו "יצירה על זמנית" ו"יצירת מופת" מיד קופצים לי לראש. אבל גם ביטויים שחוקים אלו, לא יעזרו לי לתאר את החויה הנפלאה שעברתי כאשר קראתי אותו. לעתים נדירות אני נתקל ביצירת אמנות כה מושלמת, עד כי אני מתקשה להאמין כי אדם בשר ודם יצר אותה. הקריאה בספר מאפשרת לנו לבחון מחדש את השקפותינו על האופי האנושי והחברה האנושית. מומלץ בחום.

פורסם: 1938;  ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 3.90; דרגת קושי: 4.75

האמן ומרגריטה - מיכאיל בולגקוב

אולי הספר האהוב עליי ביותר. קראתי אותו כבר פעמים רבות (כולל התרגום הישן) וודאי עוד אקרא אותו בעתיד. הפרק הראשון הוא כל כך מקסים וכובש, שרק בזכותו ניתן לקרוא לספר זה יצירת מופת. כמובן שהמשך הספר לא נופל ברמתו מהפתיחה הנפלאה. ספר סוחף ויחיד במינו.

נכתב: 1928 עד 1940; ציון שלי: 4.75; ציון גודרידס: 4.29; דרגת קושי: 4.5

האמן ומרגריטה - ויקיפדיה

יום שבת, 29 בספטמבר 2007

העולם על-פי גארפ - ג'ון אירווינג

מאד אמריקאי, מאד קל לקריאה. אירוינג מאכיל אותנו בכפית, שחלילה לא נאלץ לחשוב יותר מדי.
אך עם זאת זהו ספר מהנה מאד (ועצוב מאד) שקשה להוציא מהיד בזמן הקריאה.
אירוינג מצטיין בלספר סיפור מרתק ורווי תהפוכות, מה שיכול היה להפוך אותו לסופר נוער טוב. מצד שני הוא בוחר לעסוק בנושאים הכי שנויים במחלוקת בתרבות האמריקאית, ולא פוחד לנקוט עמדה (לאו דוקא פופולרית) ביחס לנושאים אלו.

פורסם: 1978; ציון שלי: 3.5; ציון גודרידס: 4.09; דרגת קושי: 2.75

וזרח השמש - ארנסט המינגווי

אחד הספרים האהובים עלי ביותר. קראתי אותו כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני נהנה ממנו מחדש. אני מאד אוהב את כתיבתו של המינגווי, ואיני זוכר שפגשתי עוד סופר שמיטיב כל כך להבין ללבם של גברים, ולתאר בצורה מעוררת אמפטיה את חיבוטי הנפש של גבר בעידן המודרני. מומלץ מאד.

שנת פרסום: 1926; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 3.81; דרגת קושי: 4

בתמונה רואים את המינגווי בפריז עם החברים ששימשו השראה לדמויות בספר.