סגנון הכתיבה של קפוטה הוא לא ממש הסגנון האהוב עלי, והוא בהחלט לא נכנס אצלי לקטגוריית הסופרים האהובים, אבל לכתיבה שלו יש את היופי שלה, את הקסם המיוחד שלה, ובסופו של דבר היא מהנה מאד.
לצערי לא הצלחתי להתחבר או לגלות אמפתיה להולי, גיבורת הנובלה המרכזית בספר, "ארוחת בוקר בטיפני'ס". אמנם נהניתי לקרוא, אבל הסיפור בסך הכל די עבר על ידי.
את שלושת הסיפורים הקצרים הרבה יותר אהבתי. לטעמי קפוטה הוא במיטבו כשהוא בכפר, עם האנשים הפשוטים. הסיפור האחרון בספר, "זיכרון מחג המולד", הוא פשוט נפלא. הקשר המיוחד שנרקם בין הילד הקטן לבין דודתו הזקנה והשונה, חברתו להרפתקאות מלאות דמיון, הוא מקסים ומרגש.
תוספת מאוחרת, ינואר 2022, לא מזמן קראתי שוב את הספר ומאד אהבתי. כנראה הטעם שלי השתנה.
פורסם: 1958; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.87; דרגת קושי: 3.25;