כל החלונות פתוחים. רוח חזקה נושבת, לוקחת אתה את כל סממני הנוחות הבורגנית, את השעמום הכרוני של השגרה, את תרבות הריגושים הזולים והסיפוקים המידיים, משאירה אחריה ריח של נעורים, של התחדשות וסקרנות. הנה, עכשיו אני מוכן לקרוא ספר של ז'ורז' פרק.
"איש ישן" כתוב כמעין יומן בגוף שני. לא במובן המקובל של יומן ספרותי, אלא יותר במובן התיעודי. סטודנט צעיר קם בוקר אחד ומחליט לא לקום. הוא מתחיל בתהליך של מחיקת האישיות שלו, בריחה מרצונות, רגשות, שאיפות, חברים, בריחה מכל דבר שעלול לרגש או לפגוע, אל תוך מין שגרה סתמית, חסרת מטרה, שגרה של שיטוטים אינסופיים, אוכל גרוע ושינה טרופה.
למרות שאלו ספרים מאד שונים, המחשבות של גיבור הספר הזכירו לי במידה רבה את "פעמון הזכוכית" של סילביה פלאת', אם כי אצל פרק, הכניסה לפעמון הזכוכית נעשית מתוך בחירה.
"אתה בטלן, סהרורי, צדפה. ההגדרות משתנות בהתאם לשעות, לימים, אבל המשמעות נשארת פחות או יותר ברורה: אתה מרגיש שלא נועדת לחיות, לפעול ליצור; אתה רוצה רק להתמשך, אתה רוצה רק את ההמתנה והשכחה."
ז'ורז' פרק נמצא אצלי בליגה משלו. בכל ספר שלו הוא מעניק לקורא שבריר מהנשמה שלו, משהו שגובל כמעט בקדושה. וזה לא מעט עבור אתאיסט.
פורסם: 1967; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 4.08; דרגת קושי: 4.75;
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה