המוקצה - ג'ון באנוויל

בסך הכול נהניתי לקרוא. ההתחלה הייתה קצת מייגעת, רצופה ברמזים מעורפלים, מבולבלים, אבל עד מהרה נשביתי בהומור הבריטי המעודן והמשובח, ובסיפור חייו המרתק של ויקטור מאסקל.

"המוקצה" מבוסס על פרשיה מאד מפורסמת, ודמותו של מאסקל מזכירה במידה רבה את אחד מגיבוריה של אותה פרשה. אך עם זאת, לא מדובר כאן בז'אנר, שלא מאד אהוב עליי, "מבוסס על סיפור אמיתי". באנוויל לוקח לעצמו המון חופש בבניית דמותו של מאסקל, ומשתמש בפרשיה הידועה כדי לפרוש בפנינו את סיפורה של האליטה האינטלקטואלית בלונדון, בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת.

אם נטייתי הטבעית הייתה תמיד להתבונן בהערצה מסוימת על האליטה הבריטית, על קור הרוח, ההומור, הידע התרבותי הנרחב וכן הלאה, הרי שהספר הזה הוא לא פחות מאשר כוס של מים קרים ישר לפנים. המשכילים הבריטים מוצגים בספר כמעין אנשים מתים-חיים. חוסר היכולת להפגין רגשות, ליהנות מהחיים כפשוטם, הצורך הבלתי פוסק בריגושים, בפרובוקציות, המצב הקבוע של שכרות, כל אלה מעידים על מצוקה נפשית קשה, ומעל לכל על אומללות מעוררת רחמים.

כשהתחלתי לקרוא את הספר, לא היה לי שמץ של מושג במה הוא עוסק. זה בהחלט הוסיף הרבה מאד הנאה לקריאה. אני בהחלט ממליץ לא לקרוא את תקציר העלילה, שחושף קצת יותר מדי פרטים.

פורסם: 1997; ציון שלי: 4; ציון גודרידס: 3.95; דרגת קושי: 3.5;