חפש בבלוג זה

יום שבת, 25 ביוני 2011

אל המגדלור - וירג'יניה וולף

"והיא רצתה לומר לא דבר אחד, אלא הכול. מילים קטנות שמפרקות את המחשבה ומבתרות אותה לא אומרות כלום."

גם אני רוצה לומר הכול, ומרגיש שכול מה שאכתוב על הספר הזה רק ימעיט מעצמתו ומיופיו. אבל לא אעשה לעצמי הנחות. מדובר בספר יפה ומיוחד. כמעט כל משפט שקראתי, גרם לי להיעצר ולהרהר, להיסחף ולהיטלטל בין סבך של רגשות שונים וסותרים, להתמודד עם השדים הכי פרטיים וחבויים. והכול כתוב כל כך יפה ומרגש, כאילו מעולם לא הייתה סתירה בין כתיבה פוליטית לבין כתיבה איכותית.

"היא חפרה חור קטן בחול וכיסתה אותו, לקבור בו כביכול את שלמות הרגע. הוא היה כטיפה של כסף שטובלים בתוכה להאיר את חשכת העבר."

מרת ראמזי היא הרעיה המושלמת. אוהבת, מפרגנת, אם למופת ויפהפייה. היא גם מארחת מושלמת, שדואגת לספק לכל אורח את מידת תשומת הלב והחנופה המוקפדת שמתאימה לו. מרוב עיסוקים ואלטרואיזם, לא נותר לה אף טיפה של זמן להיות פשוט היא עצמה, במיוחד כשבעלה שואב ממנה אנרגיות עצומות בציפייה שלו לאהדה ותמיכה בלתי פוסקים.

וירג'יניה וולף נוהגת באכזריות איומה. היא מציבה מראה מול כל המרות ראמזי למיניהן, מנתחת לפרטי פרטים את הזוגיות שלהן, את הפשרות האינסופיות, ומנפצת את תמונת המציאות השלווה של התא המשפחתי הקלסי, שבו תפקידה של הרעיה מסתכם במילוי צרכיו של הגבר, כשהצרכים שלה זוכים להתעלמות מוחלטת.

דוסטוייבסקי אמר פעם: "כולנו יצאנו מתחת לאדרת של גוגול". באופן דומה אפשר לומר שרבות מהסופרות שקראתי, כתבו לאורו של המגדלור של וירג'יניה וולף. וולף לא רק ממציאה סגנון ספרותי חדש, היא גם ממציאה חשיבה אנושית חדשה, חשיבה מהפכנית, ששמה לראשונה את האישה במרכז, חשיבה שמשנה לחלוטין את ההפרדה המקובלת בין עיקר לטפל.

ספר לא קל לקריאה. אין כמעט (אם בכלל) עלילה, ומרבית תשומת הלב מוקדשת לניתוח המחשבות, הרגשות, המחוות וכן הלאה של גיבורות הספר. אהבתי מאד.

פורסם: 1927; ציון שלי: 4.5; ציון גודרידס: 3.79; דרגת קושי: 4.5;

יום ראשון, 12 ביוני 2011

אנחנו - יבגני זמיאטין

הדיסוטופיה "אנחנו" הרבה פחות ידועה מ"1984" ו"עולם חדש מופלא", ובצדק. זמיאטין הוא ממש לא בליגה של אורוול או האקסלי.

ב"אנחנו" יש כמה רעיונות מעניינים, אבל זה ממש לא מספיק בשביל להחזיק ספר שלם. גם הדמיון של זמיאטין לא ממש מעורר השתאות. החברה העתידנית שלו היא בסך הכול רודנות קצת יותר משוכללת, עם אמצעי דיכוי טכנולוגיים, אבל לא שונים בהרבה ממה שהיה ידוע ומוכר בתקופתו. המורדים שלו מזכירים יותר מהכול חבורה של ניהיליסטים רוסים בראשית המאה העשרים. היחסים בין המינים נראים מיושנים גם במושגים של המאה ה21.

המשטר החדש מבוסס על העיקרון שבכדי להשיג אושר צריך לצמצם למינימום את מידת החופש. הרעיון חוזר על עצמו בואריאציות שונות לאורך כל הספר. לא ממש ברור כיצד אוכף המשטר החדש את עצמו על הנתינים, למה הם לא בורחים, למה כולם כל כך כנועים וצייתנים וכן הלאה. אנחנו נאלצים להסיק שזהו המצב הנתון.

העלילה בספר היא בסדר בסך הכל, אם כי יש לא מעט חזרות מייגעות, ולפעמים זה כבר גובל בשעמום.

מומלץ לקרוא רק למי שמתעניין בתחום של תיאורי חברות עתידניות למיניהן.

פורסם: 1924; ציון שלי: 3; ציון גודרידס: 3.91; דרגת קושי: 4;

יום שלישי, 7 ביוני 2011

אהבה ראשונה - יודורה ולטי

אין הרבה קונים לסיפורים קצרים. וחבל שכך.

האמת שגם אני עד לא מזמן כמעט ולא קראתי סיפורים קצרים. אולי חוץ מקלאסיקות כמו קפקא, גוגול וכו'. אני מניח שנקודת המפנה הייתה "בריחה" של אליס מונרו. אחריו כבר היה ברור לי שיש יצירות שזה פשוט פשע לפספס אותן.

אחת היצירות האלה זה האוסף המעולה הזה של יודורה ולטי. הגעתי אל ולטי אחרי שקראתי ראיון עם מונרו, ושם היא המליצה על ולטי ככותבת הסיפורים הקצרים הטובה ביותר. לא יודע אם אני מסכים, אבל אין ספק שולטי היא סופרת גדולה, ואני ממש לא מבין איך לא נתקלתי בשם שלה מוקדם יותר.

ולטי הזכירה לי בחלקים מסוימים את הרפר לי ("אל תיגע בזמיר"), בחלקים אחרים את קפוטה, ולפעמים גם קצת המינגווי ופוקנר. אבל בסופו של דבר יש לה סגנון ייחודי משלה, וברוב סיפוריה היא עוסקת באנשים שלוקים בנכות מסוימת, פיזית או נפשית. וכן, גם זקנה וסניליות הם סוג של נכות.

חלק מהסיפורים עצובים מאד, עוסקים במשברים אישיים קשים ובחוסר היכולת להתמודד אתם בצורה רציונאלית. אחרים מתארים את הווי הדרום בצורה משעשעת מאד, כמו "למה אני גרה במשרד הדואר" או "אדם מאובן". את שני הסיפורים האחרונים בקובץ, שעוסקים בנושאים מטאפיזיים משהו, לא ממש אהבתי.

אז בפעם הבאה שאתם בספריה, תנדדו לכם בנונשלנטיות למדף של האות ו', תשלפו באופן ספונטני את ולטי מהמדף, ותקראו את הסיפור "ביקור של חסד" (רק עשרה עמודים), הסיפור האהוב עלי בקובץ.

פורסם: 1941; ציון שלי: 4.25; ציון גודרידס: 4.06; דרגת קושי: 3.5;