אנחנו - יבגני זמיאטין

הדיסוטופיה "אנחנו" הרבה פחות ידועה מ"1984" ו"עולם חדש מופלא", ובצדק. זמיאטין הוא ממש לא בליגה של אורוול או האקסלי.

ב"אנחנו" יש כמה רעיונות מעניינים, אבל זה ממש לא מספיק בשביל להחזיק ספר שלם. גם הדמיון של זמיאטין לא ממש מעורר השתאות. החברה העתידנית שלו היא בסך הכול רודנות קצת יותר משוכללת, עם אמצעי דיכוי טכנולוגיים, אבל לא שונים בהרבה ממה שהיה ידוע ומוכר בתקופתו. המורדים שלו מזכירים יותר מהכול חבורה של ניהיליסטים רוסים בראשית המאה העשרים. היחסים בין המינים נראים מיושנים גם במושגים של המאה ה21.

המשטר החדש מבוסס על העיקרון שבכדי להשיג אושר צריך לצמצם למינימום את מידת החופש. הרעיון חוזר על עצמו בואריאציות שונות לאורך כל הספר. לא ממש ברור כיצד אוכף המשטר החדש את עצמו על הנתינים, למה הם לא בורחים, למה כולם כל כך כנועים וצייתנים וכן הלאה. אנחנו נאלצים להסיק שזהו המצב הנתון.

העלילה בספר היא בסדר בסך הכל, אם כי יש לא מעט חזרות מייגעות, ולפעמים זה כבר גובל בשעמום.

מומלץ לקרוא רק למי שמתעניין בתחום של תיאורי חברות עתידניות למיניהן.

פורסם: 1924; ציון שלי: 3; ציון גודרידס: 3.91; דרגת קושי: 4;